10 השיטות הנבחרות של חיילים להוציא גימלים
הם משפשפים שום על הרגליים, מורחים משחת שיניים על העיניים ובולעים סיד וניירות כסף. רופאים צבאיים (שכבר ראו הכל) חושפים: עשרת התחמונים השכיחים ביותר של חיילי ישראל בדרך אל הגימל (שאותו מן הסתם לא יקבלו). לא לנסות בבית
"מכאן תצאו רק על אלונקה", המשפט האלמותי הזה, תפס אז ומחזיק גם היום. מה החיילים לא ינסו כדי להימלט משמירה, לזכות בגימלים או לדחות עד אין קץ את שירות המילואים הקרוב? מסתבר שהרבה, והם מאוד יצירתיים בתחום.
אבל הרופאים והחובשים בצה"ל ראו כבר הכל. הם מכירים את כל הטריקים והשטיקים, ויודעים היטב את רזי תורת התחמון. "יש חיילים שמגיעים אליי באופן קבוע, כל פעם עם שטות אחרת", מספר רופא צבאי מבסיס סגור בצפון, "אני מבין שהשירות הצבאי לא קל, אבל אני לא יכול לתת גימל או פטור על כל שקר, מה גם שלפעמים מדובר בסיפורים אוויליים לגמרי ואני ממש עוצר מעצמי שלא להתפרץ בצחוק לפני החייל".
"הגיע אליי פעם חייל שכמעט גרם לעצמו כוויה בקרנית", מספרת רופאה צבאית, "הוא מרח בעין משחה שמסתבר שהיא מאוד חומצית. אם הוא לא היה מקבל טיפול בזמן, סביר שהיה נגרם לו נזק בלתי הפיך באיזור הקרנית".
קיבצנו עבורכם את עשרת התירוצים, הקלישאות והשטיקים של חיילים שבוזים, כפי שסופרו לנו על-ידי רופאים צבאיים. חלק מהשיטות כאן אכן מסוכנות, ועלולות להסתיים בנזק בלתי הפיך וגם כמובן במשפט צבאי. לכן, אל תנסו את זה - לא בבית ובטח לא בבסיס, שם ממילא זה כבר לא יעבוד.
1. דוקטור, התעלפתי פעמיים
זו אולי התלונה השכיחה ביותר של חיילים וחיילות, המנסים להשתחרר ממטלות שונות. בדיקות החובשים והרופא שכוללים לחץ דם, דופק, חום, בדיקה גופנית ואק"ג במקרה הצורך, מראות במרבית המקרים שאין המדובר בבעיה רפואית, והחייל מוחזר אחר כבוד לפעילות השוטפת.
2. דוקטור, אני משלשל
מה יותר קל מלומר לרופא שאתה סובל משלשול נוראי. אלא שכמו שזה קל להתלונן, כך קל גם לעלות על הסיפור. הרבה לפני הפטור או חופשת המחלה, יבקש הרופא לראות דגימה מהשלשול, או שיבצע בדיקה רקטלית. אם עניין השלשול מפוברק, הבדיקות יוכיחו את התחמון.
3. דוקטור, יש לי כאבי גב איומים
חיילים רבים מתלבשים על המושג "פריצת דיסק" ומתלוננים על כאבי גב שמוחמרים בעמידה ומקלים בישיבה. אלא שבדרך כלל פריצת דיסק מלווה בעיקר בכאבים מקרינים לרגליים. והנה סוד קטן להוגי הסיפורים המתכוונים להשתמש בגב כתירוץ - הכאבים לרוב דווקא מקלים בעמידה ומוחמרים בישיבה. כך או כך, בדיקה אורתופדית ובעת הצורך בדיקת הדמיה יכולים לגלות בקלות את השקר.
יש כאלה שיעשו הכל כדי לקבל פטור משמירות או מנשיאת נשק וציוד, מאותו טיעון של כאבי גב. אם בדיקת הרופא נתגלתה כתקינה, ממליצות הפקודות על פטור של נשיאת משקל עד 7 ק"ג, או במקרה של חיילים כבדי משקל – על פטור מנשיאת משקל של עד 10 אחוז ממשקל הגוף. אלא שחישוב מהיר, מגלה שהפטור הזה לא נותן הרבה: המשקל הכולל של נשק, שתי מימיות, מחסניות ואפוד לא מגיע ל-7 ק"ג.
4. דוקטור, הרגל!
פטור מהנעליים הצבאיות המגושמות הוא אולי משאת נפשם של מרבית החיילים בצבא. אחת השיטות הפופולאריות של החיילים לקבלת פטור היא מריחה של שום על כף הרגל ויצירת כוויה מקומית. החייל יספר לרופא על מרק שום שנשפך על הרגל. אלא שלרוב נותר סימן ריבועי או עגול על כף הרגל, וריח שום עז שאינו מותיר ספק שמדובר בשום שהונח זמן רב על הרגל. גם כאן, שטיפות ומריחת משחה מקומית יעלימו את האדמומיות, וגם את הפטור המיוחל.
יש חיילים שיפגעו ברגליהם באופן אכזרי קצת יותר. אחת השיטות הוותיקות יותר היא שפשוף או הצמדת תפוח אדמה על עצם השוק. אלא שאורתופדים עמם שוחחנו הבהירו כי תפוח אדמה אינו יכול לגרום לשברים, וצילום הרנטגן מבהיר זאת.
חיילים יצירתיים במיוחד ישתמשו בכפיות ויחבטו במפרקים, בניסיון לגרום לשבר או נקע. כך הם מגיעים אל הרופא הצבאי, טוענים כי נפלו ועיקמו את הרגל, כשמעל המפרק נוצרה תגובה מקומית קלה של רגישות ואודם. גם במקרה כזה, בדיקה אורתופדית פשוטה ובמקרה הצורך צילום יוכיחו שעדיף היה להשאיר את הכפית במקומה הטבעי - במטבח.
5. דוקטור, יש לי שטף דם
הוא כמעט ואינו בשימוש היום, הודות למדפסות, אולם נייר הקופי הוותיק לא נס לוחו, בטח לא בצבא. חיילים נהגו בעבר ומסתבר שגם כיום לעתים, למרוח נייר קופי או צבעים כחולים אחרים על העור, ולטעון כי נחבלו ולקו בשטף דם תת עורי (המטומא). אלא ששפשוף קל של הצבע, חושף את התחמון. גם אם הצבע לא מוסר, שטף דם אמיתי אמור להחליף גוונים (מאדום לכחול לחום ירקרק ואז להתפוגג), מה שלא קורה כמובן עם הצבע הכחול-שחור שמשחרר נייר הקופי.
6. דוקטור, נפלתי מהמדרגות
נשמע הזוי כמעט, אבל אלה שממש, אבל ממש, רוצים להגיע לפטור הצבאי ירחיקו לכת לכדי חבלות מכוונות עד זוב דם. כך למשל מגיעים חיילים למרפאה בטענה שהחליקו, לאחר שישפשפו בעצבנות סקוצ'ברייט על הקרקפת והגב. אחרים שורטים עצמם בגב בצורה מדורגת ומספרים שהחליקו בחדר מדרגות. ברוב המקרים ניתן לעלות על "חבלות מוזמנות", כך שפטור או גימל לא יינתנו במקרים כאלו, וכל מה ש"ירוויח" חייל או איש המילואים זה הכאב שגרם לעצמו.
7. דוקטור, יש לי דם בשתן
השיטה הזו השתכללה עם השנים: בעבר נהגו חיילים לדקור עצמם במקומות שונים בגוף ולטפטף דם לתוך כוסית שבה נתנו דגימת שתן. הופעת דם בשתן נקראת מקרוהמטוריה, והיא מחשידה לפגיעה כלייתית. הרופאים תפסו את הטריק עד מהרה, ואיתרו סימני דקירה בכף היד, על האצבעות או במקומות אחרים. לאחרונה השתכללה השיטה כשהחיילים פוצעים את עצמם בחניכיים, פציעה שאינה מותירה סימן לאורך זמן.
אבל גם השיטה הזו לא תביא להקלות משמעותיות: במקרה הצורך יתלוו אל החייל מלווים הבודקים כי אינו פוצע את עצמו לאחר מתן שתן. אפשרות נוספת היא
החדרת קטטר מסוג "פולי" – צינורית פלסטיק דקה המוחדרת עד לשלפוחית השתן, ומביאה תוצאה מהימנה ו"נקייה" של השתן. במקרים חריגים יותר, מוסבר לחייל כי יישלח לבדיקת ציסטוגרפיה, שבה מוחדר צינור דרך מערכת השתן, דרכו מועבר חומר ניגוד המסייע להדמיה. אלא שהבדיקה, כפי שאתם וודאי מתארים לעצמכם, לא נעימה. פעמים רבות בעקבות ההסבר מעדיפים החיילים להתוודות כי בעצם השתן "חזר לנורמה".
8. דוקטור, הלב!
קל אולי לעבוד על המפקד, אבל לא על הלב שלכם, שאינו מושפע תמיד מרצונותיכם. אם רציתם להתלונן על דופק מהיר ומסכן חיים, כדאי לוותר מראש. גם כאן השיטות מוכרות היטב: ריצה למרפאה, קפיצות בשירותים או מחשבות מרגשות, יעלו לכאורה את הדופק. גם ניסיונות לכווץ שרירים עשויים אולי להעלות את לחץ הדם. אלא שהלב וכלי הדם יחזרו לעבודה תקינה לאחר מנוחה, פשוט כי הם עושים מה שטוב לגוף, ולא בהכרח מה שטוב לפטור.
9. דוקטור, יש לי חום
לא להאמין מה אפשר לנסות כדי להעלות חום: אכילת גירים, בליעת אפר סיגריות, שתיית יוד, אכילת ניירות כסף, או סתם שתיית פחית קולה שחוממה קלות רגע לפני הבדיקה. כל אלו אכן יעלו את חום הגוף, אבל רק לפרק זמן קצר. אחרי מספר דקות הוא ישוב לנורמה, ואתם תישארו עם טעם מר בפה.
10. דוקטור, יש לי דלקת בעין
כושר היצירתיות של תאבי הגימלים בכל הנוגע לפגיעות עיניים, עולה על כל דמיון. אלא שכאן, היצירתיות הזו עלולה להסתיים באסון. חיילים יעשו הכל כדי לגרום לדלקות עיניים. כך למשל, השיטה הנפוצה ביותר היא מריחת משחת שיניים או סבון על העיניים. בהיותה בסיסית מעט, גורמת המשחה לגירוי ולאודם. אלא ששטיפת עיניים במרפאה מעלימה את האדמומיות הזו במהירה.
חיילים אחרים מנסים לגרום לדלקות עיניים על ידי מריחת עששת עתירת חיידקים מחלל הפה על העיניים, או פירור צמח הקיקיון על גבי העיניים. כאן פעמים רבות נדרש טיפול אנטיביוטי שבלעדיו עלול להיגרם נזק בלתי הפיך לעין, עד כדי פגיעה בראייה לכל החיים. הוא שאמרנו, אל תנסו את זה בבית, וגם לא בבסיס.