מוסקוביץ עבר לגור בכפר מל"ל וקנה מהשכן שלו חמור ב 1000 ₪.
המוכר הבטיח למסור את החמור למחרת היום.
אלא שלמחרת היום הודיע השכן "מצטער, יש לי חדשות רעות: החמור מת".
מוסקוביץ ענה "טוב, אז רק תחזיר לי את הכסף".
"מצטער", ענה השכן, "אין לי אפשרות. כבר בזבזתי אותו".
מוסקוביץ לא ויתר וענה "טוב, אז תביא לי את גויית החמור".
"מה תעשה עם גויית חמור מת?" שאל השכן.
"אני אוציא אותה להגרלה" ענה מוסקוביץ.
"אתה לא יכול להוציא להגרלה חמור מת" אמר השכן.
"בוודאי שאני יכול, חכה ותראה. אני לא אספר שהחמור מת".
כעבור חודש ימים פוגש השכן את מוסקוביץ ושואל אותו "מה היה עם החמור המת?"
"הוצאתי אותו להגרלה" ענה ישראל, "מכרתי 500 כרטיסים תמורת 10₪ כל אחד והרווחתי
4990 ₪".
פחות ה-1000 שנתתי לך, יש לי רווח נקי של 3990 שח
"מישהו התלונן?" שאל השכן.
"רק הבחור שזכה בהגרלה" ענה מוסקוביץ, "אז החזרתי לו את מחיר הכרטיס שלו".
היום עובד מוסקוביץ במשרד האוצר ומוכר לנו אגרות חוב ממשלתיות ומכין תכנית רשת
בטחון לפנסיה שלנו.
החמורים הם אנחנו, רק שאנחנו עוד לא יודעים את זה.