חתולים על אנשים!

חתולים על אנשים!

אתם אף פעם לא שמתם לב לאופן שבו החתולים מסתכלים על אנשים? מגוון שלם של רגשות ותחושות: זהירות, בלבול, בוז, תשומת הלב, הרהור, לחץ, נימוס, ואפילו רוך. נראה כאילו בראש הפרוותי הזה רצות מחשבות רבות.

אז אתם באמת רוצים לדעת על מה חושבים החתולים כאשר הם בוחנים אותנו כך?

ראשית, הם תוהים - "איך יצור כל כך לא מותאם לחיים מצליח לשרוד? אין להם ציפורניים – במקומם יש דברים מוזרים ולא שימושיים, שבעזרתם אי אפשר אפילו לטפס על עץ! והשיניים... הן אפילו לא חדות, ואת הניבים כמעט ולא רואים! ולא רק זה – יחד עם חוסר היעילות של השיניים האנושיות הן גם יכולות לכאוב אצל בני האדם! ועל הפרווה אפילו לא נתחיל לדבר... אז איך טעות הטבע הזו מחשיבה את עצמה ליצור עליון, וקוראת לנו, לחתולים "החברים הקטנים" שלנו? הרי כל חתול היה מת מבושה אם היו לו קרובי משפחה כמו אנשים... ".

חתולים רבים אוהבים לשבת על קצה האמבט, ולהסתכל במבט מהורהר על הבעלים, אשר נהנים בשכיבה במים החמים. לא, הם לא רוצים להיכנס ולשחות יחד איתם. הם יושבים וחושבים על כך שחלוקת השיער על גוף האדם היא לא הגיונית כלל!
"למה כל הפרווה שלהם נמצאת לרוב באזור הראש? הם בטח סובלים מקור... אולי זו הסיבה לכך שהם המציאו את הסמרטוטים האלו, בהם הם נעטפים..."

"ותראו אותם הולכים! איך הם יכולים להסתובב כל היום על רגליים אחוריות? זה הרי קשה ולא נוח, ואפילו הזנב לא עוזר לשמור על שיווי המשקל בהליכה כזו. ולאדם אפילו זנב אין! השאלה הנשאלת היא: למה האנשים מענים את עצמם? אם היו הולכים על 4 – היו נפטרים מהבעיות המיותרות הללו... ובכלל – אולי זו הסיבה שהם כל הזמן חולים במשהו? "

"גם כן האנשים הם חסרי הגיון. למה, כאשר הם מציעים לחתול חתיכת חוט בתקווה שהוא יתחיל לקפץ משמחה ולשחק איתו הם נעלבים כאשר החתול לא עושה זאת, וכאשר החתול לבד מוצא כדור צמר ומתחיל לשחק איתו – הם צועקים, כועסים ומנסים לקחת מהחתול את הצעצוע? איפה ההיגיון?"

"והמשחקים של האדם בכלל מוזרים – הם יושבים ומסתכלים בדבר המלבני הזה שעות! וזה במקום לקפץ ולהתגלגל ביחד עם החתול!"

"הדבר היחיד שהם טובים בו – זה להאכיל את החתולים בזמן. וגם לנקות את השירותים. הרי זו חובה קדושה של כל אדם – לצוד ולהביא טרף לחתולו ולשמור על ניקיון סביבתו!"

"וחיי המין של האדם - מקור מתמיד לסקרנות ומבוכה של חתולים. טוב, אפשר להבין מדוע זה קורה בשקט - האנשים הם לא בעלי מוזיקליות יוצאת דופן כמו החתולים, ולא יכולים לבצע ברגע המכריע קטע מהאופרה.  ברור גם למה הם עושים זאת לפעמים מתחת לשמיכה – הרי קר להם בלי הפרווה. אבל איפה כל הצאצאים? כמה אפשר להזדווג ולא להוליד צאצאים? אולי צריך להתחיל לדאוג לבריאות האנשים, שלא ממליטים אחרי כל זיווג?"

אם החתול מרוצה מבן האדם שלו, הוא יכול להרשות לו לשחק איתו. למשל בכדור. מבחינתו זה תגמול על ביצוע טוב של משימותיו. 

אם החתול ממש מרוצה מבן האנוש שלו – הוא יכול לשיר בשבילו. במקרים הדורשים "מענק" מיוחד, החתול שר לאדם שיר ערש. בלילה. באוזן. בעודו יושב על ראשו.

אם החתול מסתכל עליכם בחיבה, אז אתם יכולים להיות בטוחים שהוא חושב:
"איזה יצור מגוחך וחסר תועלת... בשר העוף שהוא נתן לי בפעם האחרונה היה קצת יבש... ואין עכברים בבית, למרות שביקשתי שיביאו! כן, יצור טיפש... טיפש אבל שלי! שלי! לא אתן אותו לאף אחד!"

כאשר החתול מגיע לקטע של "לא אתן אותו לאף אחד!" הוא יכול לבוא ולהשתפשף ברגל של האדם. לא, זה לא ביטוי של אהבה. זה סימון השטח הכבוש.

באופן כללי, למרות המודעות לנחיתות והאבסורד האנושי, החתולים אוהבים אותנו. כפרס על התנהגות טובה, הם אפילו מאפשרים לנו ללטף אותם. והרמה הגבוהה ביותר של הקרבה עצמית של החתול – זה לאפשר להחזיק אותו בזרועותיו של האדם.

ואנחנו, מלטפים את החתול החכם שלנו נמסים מאהבה ולוחשים בעדינות: "אוווו טיפשוני חמוד ופרוותי שלי...". והחתול מקשים למילים אלו ומרוצה מהעובדה שבן האנוש שלו באמת מאושר עכשיו.