דין הגיית שם השם באותיותיו

במשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו, ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. וכתב רבינו חיים ויטאל בשם רבינו האר"י, כי פירוש הוגה את השם באותיותיו הוא, שאסור לבטא את שם ה' באותיות הוי"ה, כלומר שם ה' שבאותיות יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, אסור לבטאתו לעולם, ואפילו בתוך ברכה או תפילה אסור לבטאתו ככתבו אלא בשם אדנות, כלומר שם ה' שבאותיות אל"ף דל"ת נו"ן ויו"ד. (ובודאי שאסור לקרוא אפילו שם אדנות, אלא בתוך תפילה או ברכה והלל וכדומה, אבל לחינם אסור להזכיר שם ה' מן התורה.)

והוסיף רבינו האר"י, שכמו כן אסור לבטא שם הוי"ה במילוי אותיותיו, כלומר לבטא כך יו"ד ואחר כך ה"א ואחר כך וא"ו ואחר כך ה"א, אסור. מפני שגם זה הוא בכלל שם ה' שאסור להזכיר, והמבטאו כך אין לו חלק לעולם הבא, וכתב מרן החיד"א, שיש בכך נגיעה חס ושלום בכבודו של ה' יתברך, וכעין מה שהובא בהלכות כיבוד אב ואם, שאסור לבן לקרוא לאביו בשמו הפרטי, כמו כן אסור לאדם להזכיר שמו של אביו שבשמים. ובשם ה' הדבר חמור יותר, שכן בשם אביו רשאי לאמרו באותיותיו, למשל אם שם אביו יעקב, רשאי לומר יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, אבל את שמו של השם יתברך אסור לבטא כאמור אף באופן זה. ומבואר בדברי רבינו האר"י שבביטוי שם ה' באופן זה יש איסור חמור אף יותר מביטוי ה' ככתבו.

לפיכך כתבו הפוסקים שגם בנוסחי "לשם יחוד" הנדפסים בסידורים, יש להזהר לומר "ליחדא שם יוד קי בואו קי" ולא לבטא את האות ה"א (אלא "קי" במקום "הא"), לפי שיש בכך איסור ביטוי השם באותיותיו.

ונחלקו הפוסקים לגבי שם אדנות, האם אסור לבטאותו באותיותיו, כלומר לומר אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, או שאין בכך איסור (אלא כשמבטאו ככתבו ממש) ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א פסק להלכה שיש להקל בזה מעיקר הדין כדעת הרדב"ז (אלא שהתוספות כתבו (סוכה דף ה.) שהעולם נזהרים אף בשם אדנות לבטאו באותיותיו, והנזהר בדבריהם תבא עליו ברכה.)

וכתב עוד מרן הרב עובדיה שליט"א, שאף לעניין שם הוי"ה נראה שאם אינו מתכוון לשם ה' יש להקל. ולכן מותר לומר בתפילת שחרית "אביי הוה מסדר סדר המערכה", בלא הפסק בין תיבת (מילת) אביי לתיבת הוה, אף על פי שנראה כאומר שם הוי"ה, ומכל מקום טוב יותר שיפסיק מעט בין תיבת "אביי" לתיבת "הוה".