בס"ד
ליקב"ה , ב"ר
ט' באדר התשס"ט
פרשת תצוה
"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה..."
ובמדרש, מי הם חכמי הלב? אלו שליבן ריק מהבלי העולם וממולאים בדברי חכמה ,
ועוד במדרש , מנהגו של עולם , כלי ריקם מחזיק ,כלי מלא אינו מחזיק , אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן , כלי מלא [בחכמה] מחזיק , כלי ריקם [מחכמה] אינו מחזיק , וזה מה שכתוב שהקב"ה נותן חכמה לחכמים.
וניכר מדברי מדרש אלו שלא כמו בגשמיות שכוס מלאה ביין אינה יכולה להתמלא יותר , ברוחניות אינו כן ,שאם האדם מלא בחכמה , אפשר להוסיף לו עוד , כי ברוחניות אין גבול.
ויש לדון מי הוא זה הזוכה לתואר חכם לב ?
מסביר רבי חיים שמואליביץ על פי הפסוק "ובלב כל חכם לב,נתתי חכמה" שהאדם מצידו צריך להכין לעצמו לב חכם , כלומר שאין זה מובן מאליו שלאדם יוסיפו חכמה אם לא שהוא הכין את עצמו ורצה ושאף לכך.
והראיה , שלמה המלך עליו השלום , שנגלה לו השם יתברך בחלום הלילה ואמר לו שישאל דבר והוא יתן לו , ושלמה המלך ביקש לב שומע לשפוט את העם, להבין בין טוב לרע , ועל זה השיב לו השם יתברך: "ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ....הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה ואחריך לא יקום כמוך."
אדם צריך לבקש את החכמה ואז מכח התשוקה לכך , יקבל אותה בסופו של דבר , אך העיקר הוא לבקש ולרצות ולשאוף לכך שזהו היסוד העיקרי בקבלת כל מבוקשנו.
אדם שהוא בלי שאיפה ובפרט ברוחניות , ואין לו רצונות להתקדם , אזי לא רק שלא יתקדם אלא אף יסוג אחרונית , כי תמיד צריך האדם לחפש בעצמו איך להתעלות , ותמיד לשאוף ליותר ממדרגתו , ואז משמיים ודאי שיוסיפו לו חכמה על חכמתו.
ראיתי מעשה שהובא בספר "לקח טוב", על הגאון רבי איזל חריף זצ"ל שהגיע לעיר וולוז'ין כדי לחפש חתן לביתו, והחליט לשאול קושיה בבית המדרש , והכריז שמי שידע את התרוץ , יזכה בביתו.
ומי לא רצה לזכות בביתו של הגאון , טורים ארוכים השתרכו לפני דלתו של הגאון , אך איש לא הצליח לפתור את הקושיה שנשאלה על ידי הרב.
אחר ימים אחדים , עלה הגאון על העגלה ויצא לדרכו חזרה הבייתה , בידיים ריקות.
אחר שעבר כברת דרך מן העיר , שמע לפתע העגלון קול קורא : הי , עצור , עצור !
אחד מהבחורים התקרב תשוש ומתנשף כולו וקורא : רבי !, את התרוץ ! את התרוץ !
האם מצאת את התרוץ לקושיה ? שאל הרב.
לא מצאתי , אך אני חייב לדעת מהו התירוץ! באותו רגע אורו פניו של הגאון , "בך בחרתי" קרא הגאון , תשוקתך העצומה לתורה אשר הריצה אותך עד לכאן , לא הכבוד הוא זה שהטריד אותך ודחף אותך לחפש את התירוץ , אלא אהבת התורה לשמה , ועל כן אותך בחרתי ואתה תהיה חתני !
רואים מכאן היטב , שהכל תלוי בגודל התשוקה והרצון של האדם , ולא במידת כישוריו או רמת משכלו , ואפשר מאוד שאדם יהיה סתום לגמרי , אך יהיו לו רצונות וכיסופים להתעלות , והוא יצליח בכך ללא ספק .
שאלו פעם את "החזון איש" מה דעתו לפתוח ישיבה נוספת שתרכז בתוכה את התלמידים החלשים שכן אם ילמדו ביחד עם התלמידים החזקים,לכאורה נראה שלא יגיעו להשיגים בתורה.
ואת זה דחה בכל תוקף החזון איש ואמר :"לא יתכן דבר כזה , עלינו לדאו
ג לכך שכל אחד יהיה גדול בתורה , ועלינו לתת לכל אחד ואחד את האפשרות שיצא ממנו גדול בתורה ."
ועוד אמר :"אמנם הצדק איתך , שכדי להיות גדול בתורה צריך להיות מחונן בכשרונות , אבל יכול להיות אדם ללא כל כשרונות , סתום לגמרי , שהוא הולך ומגיע לפינת הרחוב ומסתובב לרחוב השני , והנה נפתחים לפניו כל הכשרונות וכל המעיינות והוא נהפך לבעל כשרון עצום..
כדי לזכות להיות גדול בתורה , אין הדבר תלוי בכשרונות בלבד , אלא באותה מידה גם בבכיות של הסבתא ובתפילותיה על הנכד ....."
האדם מחויב לפי דרגתו ולפי הכלים שנתנו לו משמיים לשאוף להתעלות , ואז אם זה אמיתי, יוסיפו לו , איך שלא יהיה עליו לעשות את שלו , ולא לוותר מראש אחרי שהוא רואה שהיעדים שהציב לעצמו נראים לו רחוקים ובלתי מציאותיים להתגשמות , כי יד ה' פתוהה לתת לכל יהודי באשר הוא , והעיקר שירצה ויכסוף לזה תמיד.
ומצינו מדרש שמחזק את הנקודה הנ"ל , שכאשר משה רבנו צווה למנות את כל עם ישראל מבן חודש ומעלה , אמר משה לפני הקב"ה :אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חודש , וכי יכול אני להיות מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד שאתה אומר לי :"כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם" ? אמר לו הקב"ה למשה : אתה עושה את שלך ואני עושה את שלי , אמר רבי יהודה הלוי בן רבי שלום: היה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם והשכינה מקרבת ואומרת לו: חמשה תינוקים יש בבית הזה , חמישה תינוקים יש באוהל הזה , עשרה תינוקים יש באוהל הזה ..."
אל לו לאדם לעשות חשבונות איך וכיצד הוא יהיה גדול בתורה ובחכמה , אלא אתה תקום בלילה ותפתח ספרים ותלמד , והשם יתברך כבר יעשה את שלו שאותה השתדלות שלך תהפוך אותך לגדול בתורה , והעיקר רק שתכסוף לזה.
ראיתי בשם הרב זילברשטיין , שסיפר על חחסיד אחד שבא לפני האדמו"ר מסלונים ,רב שלום נח ברזובסקי זצ"ל , והיה החסיד הזה בעל נפש גדולה ושאיפות כבירות מצד אחד , ונחל אכזבות מצד שני , על שלא עלה בידו להגשים את רצונותיו לעלות בסולם בית ה' .
"חוששני , אמר החסיד לרבו , שמכל שאיפותיי ורצונותיי , לא ישאר מאומה , ועל קברי יכתב ברבות הימים , ' פה נטמן בעל השאיפות ...'
אמר לו הרבי :" ואני , אם הייתי רואה קבר כזה , הייתי הולך להתפלל עליו ! וכי נקל הוא כל כך להיות בעל שאיפות "?!...
אפשר גם ללמוד מעלת השאיפה מהדבורים , בידוע על פי חוקרי הטבע ,שאת המלכה של הדבורים מזהים על פי המרחק הרב שהיא עולה באוויר ביחס לשאר הדבורים .
כאשר מגיע הזמן שבו הדבורים מחזרים אחריה , כיצד בוחרת המלכה את "החתן" שלה ?
ובכן , עשרות אלפי דברים עטים אחריה , והיא , שחנן אותה הקב"ה בריאות מופותחות, עולה לגובה רב , והם שמנסים לעלות אחריה , אחר מרחק מסוים נסוגים מאחר שאין ביכולתם לעלות לגבהים אלו , ועל כן או שהם נסוגים או שהם מתים מחוסר אוויר.
אך כאשר המלכה רואה שאחד מכל החבורה שרודפת אחריה , מנסה בכל כוחו , למרות חוסר האויר , לעלות ולהגיע אליה יותר משאר הדבורים , היא בוחרת בו , ואיתו הם מקימה את כוורת הדבש .
נמצנו למדים שבעל שאיפה , הוא בעל דרגה גבוהה מאוד , כי לא כל אחד זוכה להיות בעל שאיפה , ולאחד כזה שרוצה תמיד להתקדם ברוחניות , יש להשם יתברך אוצר של חכמה ויראת שמיים לתת לו , וגם אם נראה לך שאין ביכולתך להגיע להישגים , דע שטעות היא בידך, כי ברגע אחד אפשר שהקערה תתהפך , והכל תלוי רק בך .
היה יהודי אחד שלא היה מבין כלום כל ימיו והיה בוכה על זה שנים , עד שיום אחד , שהיה בגיל שישים , ניגלה אליו זקן בחלום , והשקה אותו כוס מים , בבוקר שהוא קם , הוא כבר לא היה אותו אדם , הוא התחיל לכתוב ספרי קודש ללא הפסקה , והלך והתעלה , ובמשך עשרים שנה כתב ספרים שעד היום גדולי הפוסקים משתמשים בפסקיו , וכל זה משמים זיכו אותו , רק בגלל שהוא רצה והיה בוכה על זה כל ימיו , כי הרצון הוא מעל הכל , ובכוחו באים לאדם כל הישועות .
שבת שלום