פרשת האזינו

פרשת האזינו תשס"ט

מה הסיבה שמשה היה צריך למות "בעצם היום הזה"
"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמור. עלה אל הר העברים הזה, הר נבו אשר בארץ מואב, אשר על פני ירחו, וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה, ומות בהר אשר אתה עולה שמה והיאסף אל עמיך כאשר מת אהרון אחיך בהר ההר, ויאסף אל עמיו".(לב.מח-נ)
מפרש רש"י במקום על פי הספרי: "בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה". אצל נח בבראשית פרק ז' נאמר: "בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלושת נשי בניו אתם אל התיבה". הקב"ה הכניס את נח ומשפחתו לתיבה בחצי היום, כי בני דורו של נח אמרו שהם לא יתנו לו להיכנס לתיבה, והם אף ייקחו כשילין וקרדומות וישברו את התיבה. אמר הקב"ה, שנח ומשפחתו יכנסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בידו כוח למחות, יבוא וימחה. ביציאת מצרים בשמות פרק י"ב נאמר "ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". לפי שהיו מצרים אומרים שאין הם מניחים לעם ישראל לצאת ממצרים, ולא די בכך אלא שכאשר הם ינסו לצאת אזי הם ייקחו כלי נשק ויהרגו בבני ישראל, אמר הקב"ה הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כוח למחות, יבוא וימחה. בנוסף, מצאתי את הביטוי של 'בעצם היום הזה', גם בבראשית פרק י"ז. שם נאמר "וייקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו, ואת כל מקנת כספו, כל זכר באנשי בית אברהם, וימול את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דיבר אותו אלוהים". אולי גם פה ניתן להסביר, שמעבר לכך שזה נעשה ממידת הזריזות והמסירות של קיום צווי הקב"ה, נעשה הדבר גם מהטעם של לפרסם את המעשה, ולהראות את הביטחון המוחלט בקב"ה, שאברהם לא חשש כלל ממה שיאמרו הגויים מסביב, ועשה את המעשה בגלוי ולא בהסתר. בפרשתינו מסביר רש"י בהמשך, שגם במיתתו של משה נאמר "בעצם היום הזה", לפי שהיו בני ישראל אומרים – אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והרגיז לנו את השלו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחים אותו למות, ולכן אמר הקב"ה שמשה ימות בצהרי היום. דברים אלו תמוהים ביותר. הקב"ה הכניס את נח לתיבה, והוציא את ישראל ממצרים בחצי היום, וזאת כדי להראות לדור המבול ולמצרים הרשעים, שאין בהם הכוח למחות כנגד רצון ה'. אברהם מל את כל בני ביתו בחצי היום כדי להראות לבני דורו שהוא סומך על ה' ואינו מפחד מהם כלל. למה כאן צריך הקב"ה להראות לבני ישראל שאין בהם כוח למחות כנגד מותו של משה? הרי לא מרוע לב הם אמרו בני ישראל "אין אנו מניחים אותו למות" אלא מרוב אהבתם למשה, אז למה צריך לכאורה לצער אותם ולהתגרות בהם בגלל אהבתם למשה? יתרה מזו, טכנית יכלו אולי בני המבול לעכב את כניסת נח לתיבה, והמצרים יכלו לעכב את יציאת בני ישראל ממצרים, אבל הרי אי אפשר לעכב את מותו של אדם, מוות שבא מידי מלאך המוות, וודאי שאי אפשר לעכב מוות שבא על ידי השכינה. מסביר הרב בן ציון פירר שכאשר בני ישראל אמרו "אין אנו מניחים אותו", הם לא התכוונו לומר שאין הם מניחים אותו למות, זה הם יודעים שהם אינם יכולים. אלא הם התכוונו שאין הם מניחים אותו למות לבדו. אם ימות, אז שימות בתוכנו, וזאת בכדי שהם יכניסו את עצמות משה לארץ כנען. הם רצו שמשה, שעד יום מותו עשה להם נסים ונפלאות, יעשה דברים אלו גם לאחר מותו, אם קברו יהיה בתוכם והם יוכלו להתפלל אליו, ויזכו שוב לנסים ולנפלאות. רצונם זה היה בניגוד לרצונו של הקב"ה. אין עם ישראל יכול לחיות בארצו על לחם מן השמים. עם ישראל בארצו צריך לחיות על יגיע כפיים ולהוציא לחם מן הארץ בדרך הטבע. לכן מת משה בחצי היום, לעיני הכל, "ולא ידע איש את קבורתו", כדי שבני ישראל לא ינסו להכניס את עצמותיו לארץ כנען. חשוב היה שמשה ימות בחצי היום, כי אחרת היו אנשים חושבים ש"לא ידע איש את קבורתו" כי זה נעשה בחשאי ולא שמרו על צעדיו האחרונים. כך יידעו כולם שהקב"ה העלים בכוונה את קברו של משה, כדי שלא יכניסו את עצמותיו לארץ כנען, בכדי שבארץ כנען אסור לנו לסמוך על נסים ונפלאות בכל הנוגע ללחם ומים, אלא צריך להשיג דברים אלו בדרך הטבע. מאברהם אנו צריכים ללמוד שאנחנו צריכים לעשות את הישר והטוב ו"בצהרי היום" - בגלוי ולא בסתר, ולא לפחד ולא להתבייש מאף אחד, ולבטוח בקב"ה לבדו, ובע"ה נצליח.(יבנה רעננה)


האוזן היא האיבר שנותן חיים לשאר האיברים
``ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון`` (ל``ב, מ``ד)
פרשת האזינו נקראת בשם שירה, ``שירת האזינו``. גם בפרשה הקודמת נאמר ``ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל`` (ל``א, י``ט). רש``י אומר שהכוונה לשירת האזינו. גם הרמב``ן מייחס את הפס` לפרשת האזינו ואומר ששירת האזינו כוללת בתוכה את ההיסטוריה של העם היהודי עד הגאולה האחרונה. לכן השירה הזאת תהיה לעד בבנ``י וצריך ללמדה את העם. השירה נפתחת בפס` ``האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי``. המדרש הראשון על הפס` מתייחס לביטויים של משה בפנייתו אל השמים והארץ ואומר: מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא באחד מאיבריך הטה אזנך לתורה ואת נוחל חיים, מנין שנא` ``הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם`` (ישעיה נ``ה). המדרש מדבר על הייחוד של האוזן ואומר שהאוזן היא האיבר שנותן חיים לשאר האיברים, ``הטו אזניכם… ותחי נפשכם``. האוזן היא האיבר שנפגש עם הידיעות, באמצעותה האדם שומע ומקבל ידיעות. כאשר אדם שומע דברים הוא מבין את משמעותם העמוקה של הידיעות שהוא קיבל. גם בארמית המושג ``שמיעא לי``- משמעותו `סבירא לי`, ``שמיע``- משמעותו `קביל`. במבט שטחי נראה שאדם ששומע אינו עושה שום פעולה אקטיבית ובכל זאת ישעיה אומר ``הטו אזנכם`` רצונו לומר שכדי שהשמיעה תקבל משמעות צריך להטות אוזן כלומר לרצות לשמוע. אנו רואים ששמיעה אינה מפגש טכני של האדם עם המציאות אלא מפגש של אישיותו עם המציאות. המפגש באמצעות האוזן נותן משמעות לחיים של האדם ולכן מחייה את אברי האדם. על ייחוד האוזן אנו רואים גם במסכת בבא קמא דף פ``ה: בענין החובל בחבירו: ``סימא את עינו נותן לו דמי עינו … חירשו נותן לו דמי כולו``. ישנו הבדל ברור בין העין לאוזן. העין, כלי הראיה, פועלת רק בעולם הקרוב לאדם, ונפגשת רק עם מה שבתחום הראיה המצומצם שלה. לעומת זאת האוזן, כלי השמיעה, מובילה את האדם אל הידיעות שנמצאות במרחב הכללי ומחברת אותו עם מה שלמעלה ממנו. האדם לא יכול לחיות רק לפי מה שהוא רואה, כיוון שזה מצומצם למקום הימצאו ואילו השמיעה היא הקושרת את האדם אל המציאות בכללה. לכן ``סימא את עינו נותן לו דמי עינו``-כיוון והראיה היא כלי מוגבל, אבל ``חירשו נותן לו דמי כולו``- כיוון והשמיעה קשורה לכל האדם ונותנת לו את המשמעויות העמוקות של המציאות. יתכן וזו הסיבה שעוצמים עיניים בקריאת שמע, כי בעצימת העיניים אנו מבטלים את כלי הראיה המוגבל כדי שלא יפריע לשמיעה, היינו לקבלת מלכותו, ורק אח``כ בפתיחת העיניים העולם נראה לנו אחד. המדרש ממשיך בנושא ומביא את דברי ר` חנינא בר פפא: כל מי שמסיר אזנו משמוע תורה תפלתו נמאסת, שנאמר ``מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה`` (משלי כ``ח). התפילה היא בדיקה לאדם מהו סולם הערכים שלו ומהי התייחסותו לעולם, האם הוא מתפלל רק על עצמו או גם על הציבור, האם בקשותיו רק גשמיות או גם רוחניות. על פי התפילה האדם יכול לדעת מהי מדרגתו והאם הוא עושה את רצון ה`. כך גם אומר הרב קוק ``במוסר אביך``: ``והנה התפילה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו יתברך ואם הוא קרוב לעשות רצון קונו``. השמיעה לתורה בונה את סולם הערכים של האדם בצורה הנכונה ואת ההתייחסות שלו לעולם משום שהיא יודעת מה טוב לאדם ולעולם, לכן אי אפשר להתפלל קודם שמטים אוזן לשמוע תורה ולקבל ערך נכון לכל דבר במציאות.יהי רצון שבמהלך ימים אלו נדע לשלב בתפילותינו את כל הערכים הנכונים ויתגשמו כל משאלות ליבנו לטובה. בברכת כתיבה וחתימה טובה.


הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום (לב.מג) - בעל כורחם יהללוהו!
פסוק זה בפרשתנו מזכיר לנו את פרק קי"ז בתהלים: "הללו את ד' כל גויים וכו'". על מה יהללו ? "כי גבר עלינו חסדו". צריך עיון; אם גבר עלינו חסד ה' מה להם לאומות להלל על כך? אדרבה "בידוע הלכה עשו שונא ליעקב", ותכונתם של בני ישמעאל "פרא אדם ידו בכל", ומהם יצאו רוב האומות העומדים עלינו לכלותינו, ומה להם להלל? הרשב"ם בפרשתנו עומד על כך: "כמו 'הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים', והאמינו בו שהרי 'גבר עלינו חסדו' יותר משאר האומות, לפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו. אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו, וכן יעשה לכם אם תיראוהו ותעבדו אותו". כלומר, התורה מדריכה בזאת את העמים להתפעל מחסד ה' על עמו וללמוד מכך שגם הם יכולים להשיג חסד זה. כיום נראה שיש לפרש עוד באופן שונה במקצת. "כי" (גבר) במשמעות 'כאשר'. כאשר גובר עלינו חסד ה', בעל כורחם יהללוהו! התופעה הייחודית של עם ישראל, הקיים עד עצם היום הזה, היא נס גלוי. במיוחד במאת השנים האחרונות ויותר, כאשר תהליך תחית האומה הולך וגובר ומתגלה לעיני כל; סימני ה"קץ המגולה" בשפע פירות הארץ, קיבוץ נדחי ישראל לארצנו, ישועות ה' במלחמות המצוה על קיומנו וקוממיות ארצנו, ריבוי לימוד תורה בארץ קדשנו - כל אלו מוכיחים תהליך פלאי המלווה בנסים גדולים. החפץ חיים התבטא בזמנו ש"העניין מתחיל" (כוונתו לתחילת הגאולה). אל נשכח שהאירופאים ברובם דימו בנפשם להיפטר מעם ישראל, לפני כששים שנה, בשתיקת ארצות המערב הנאורות. לתדהמתם לא צלחה המזימה בחסדי ה', ושארית הפליטה הקימה מדינה ליהודים בארץ מולדתנו. ולא עוד אלא שרוב האומות דאז הצביעו באו"ם על הכרה במדינת ישראל. האין בכך "הללו את ה' כל גויים" ?! בימינו, כאשר מתגלה חולשתו ורפיונו של הממשל הישראלי, זקוקים אנו לתיגבור יתר של חסד ה' להחזרת כבוד העם שהושפל על ידי חוסר האמונה של מנהיגיו בצו התורה "והורשתם את הארץ וישבתם בה". הזלזול בשפיכות הדמים, והזלזול בקדושת הארץ העומדת למיסחור, מעיבים על תהליך התחיה והתשובה אל ה'. אכן, כשיתחולל המהפך הרוחני ובתוכנו נהיה מאוחדים, באמונה וברוח גבורה ובראיית חסדי ה' עלינו, ישתאו גויי הארצות ויהללו את ה'. כתהליך מוקדם לפני גאולתנו מעידה שירת הנצח, שירת "האזינו": "דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו (ו)עמו" - אז יואילו להכיר שוב כל האומות בסגולת ישראל "הרנינו גויים עמו". (הרב גדעון פרל)



כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (אזינו לב-יא)
אומר רש"י שהנשר נוהג ברחמים ואינו ניכנס לקינו בפיתאומיות ומרחף מעל גוזליו, כדי לא להבהיל אותם כלומר כמו שהנשר רוצה לינחות מהשמים על קינו אך הוא מבצע את הנחיתה לסירוגין ולא בבת אחת שגוזליו הקטנים והצעירים לא יבהלו ויתחילו לברוח אז הוא מקשקש בכנפיו ומרעיש את האילן כדי שיתעוררו ואז הוא מיתגלה להם, כך בדיוק הקב"ה שנאמר בתורה שהוציאנו ממצרים ונשא אותנו על כנפי נשרים וכשניחרב בית המיקדש השכינה פרחה ותחזור בביאת המשיח שכל הסימנים מראים שבימים אלו החל עיקבא דמשיחא שחוצפה תיסגא, היוקר יאמיר, בית ועד יהפך לזנות המלכות תהפך למינות ואין תוכחה, נערים ילבינו פני זקנים וכו’ לכן הקב"ה לפני שמנחית את הנשר הגדול מלך המשיח הנשר מקשקש בכנפיו כדי שלא ניבהל. לכן הוא מרעיש ומסעיר את העולם במילחמות ופיגועי טרור כדי שניתעורר מהקן האטומה שאנחנו שוכנים בה והיא הקן של העולם החילוני הכופר. ידוע המעשה של יונה הנביא שברח מבורא עולם ועלה על אוניה והים געש וסער כל הגוים באוניה רצו להפיל גורל כדי לדעת ביגלל מי הסערה הנוראה והמוזרה הזאת ואח"כ אמר להם יונה שהסערה ביגללו וקפץ למים ובלעו דג גדול והסערה שקטה והסוף ידוע. מה אנחנו למדים מהסיפור הנ"ל שאפילו גוים יודעים שאין דברים קורים במקרה ומיד הפילו גורל והיתעוררו וחיפשו את הסיבה שהקב"ה נותן את הסערה וכל שכן אם גויים מסיקים את המסקנות שנאמר "חכמה בגוים תאמין ותורה אל תאמין" אז אנחנו העם היהודי קל וחומר שצריכים להתיעורר ולא נהיה כאותם רשעים שחז"ל אומרים עליהם שרשעים בפיתחם של גהנום אינם חוזרים בתשובה.



"הצור תמים פעלו"(לב.ד) סימן לאריכות ימים
רבי שמעון מיערוסלב זכה לאריכות ימים ולזקנה מופלגת, פעם נשאל על ידי אחד מחסידיו: במה(בשל איזו מצווה) זכה רבינו לאריכות ימים כל כך מופלגת ? ענה לו ר' שמעון: "מאז ומתמיד אני מקפיד שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה! ומעולם לא הקשיתי קושיות, ולא התלוננתי על דרכיו, הישרים והנכונים, של ה' יתברך, שהרי "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט!" והנה, מהי בעצם הסיבה שישנם אנשים שלא מאריכים ימים ? המשיך הרב והסביר – "כאשר אנשים אלו מקשים קושיות, ומתלוננים ומתרעמים על מידותיו של ה' יתברך, כביכול: למה ככה עשה לי האלוקים ? ולמה ככה ? וכו'. על כך משיבים להם מהשמים: "האמנם יש לך תרעומת על ה' יתברך, ואתה רוצה להבין את דרכי ההשגחה העליונה". אם כך, קרב הנה, עלה והתייצב בפני בית דין של מעלה, וכאן תראה ותוכח שהכל מתנהל ביושר ובצדק!!!!". "אולם אני" – ממשיך הרב ואומר – "שמעודי לא התלוננתי, ולא פציתי את פי, ואף לא הרהרתי אחר מידותיו של הקב"ה – אין צורך, ולא רואים צורך להזמינני לעולם האמת... (בני ציון)