"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:"
האחדות והערבות היהודית היא מנכסי הזהב של עמנו. הידיעה כי היחיד והחברה קשורים ואחוזים הם, מטילה על כל אחד אחריות רבה, שכן מעשה של הפרט הוא בעל השלכות על הכלל כולו. חכמינו המשילו זאת לנוסע בספינה הקודח חור בתאו. משנזעקו שאר הנוסעים, אמר להם: "מה זה עסקכם? בתוך שלי אני קודח". אמרו לו: "אתה מטביע את כולנו". הוי אומר כי קבלת עול המצוות של כל העם בעומדם בחורב, כאשר הקב"ה כרת עמהם ברית, ואח"כ בערבות מואב ערב כניסתם לארץ ישראל נכרתה עמהם ברית נוספת. קבלה זו מחייבת לדורות.
בפרשתנו יש לכך ביטוי נוראי.
כידוע, החטא והנפילה הרוחנית הקשה ביותר של העם בשהותם במדבר לאחר יציאת מצרים היתה במעשה העגל המובא בפרשתנו. העונש שהיה אמור להנתן לולי עמד משה ופייס את הקב"ה היה כליית העם: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" (שמות ל"ב, י').
לאורך כל הפרשה מדובר על העם כולו, שמנה בערך כשנים וחצי מיליון נפש. והנה משהגיע משה, והוא "משליט סדר" במחנה, ומשיב את העם למסלול, נאמר כי בני לוי ענשו והרגו "כשלשת אלפי איש" (שמות ל"ב, כ"ח). מתוך הציבור העצום סך זה הוא 0.0012%, ובכל אופן בגללם השתנה מצבו של העם לחלוטין, ונפילתו הרוחנית היתה קשה ביותר, עד כי אמרו חכמים שבכל סבל ועונש שיבואו על העם עד בוא הגואל יש חלק מחטא העגל.
כמובן שרק מכח מבט זה נובע מעין העזרה ההדדית שבין יהודים שאין ביניהם קרבת דם משפחתית, אך הערבות ההדדית מטילה עליהם חובה להתערב, שהרי כשם שהזכות היא של כולם, כך גם החובה והחטא נזקפים לחובת כולם.
בהבנת מושג יסודי זה ניתן להבין נושאים רבים בציבוריות היהודית והישראלית, שכן המאבקים וההתערבות נובעים מידיעת אחריות זו, ולא מתוך רצון להכתיב או להתערב בצלחת.
מכאן חשיבותם ומעלתם של לומדי התורה שזכותם עומדת לא רק לעצמם אלא לעם כולו.
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )