חיזוק האמונה

בס"ד

המוניטין הטוב ומעשיו הנוראים של בעל השם טוב ידועים ומוכרים ליהודים רבים בעולם. רובנו שמענו על נפלאותיו ואף תחיית המתים שעשה. על מדרגתו הרוחנית איש אינו חולק, רובנו אף מודים כי מעשיו מעידים שלא פשוט להבין כלל את מדרגתו הגבוהה, אם בכלל. בכל אופן להגיע לדרגתו נראה בעיננו כמשימה בלתי אפשרית, אחרי הכל מי יכול לרתום את עצמו בכזו מסירות נפש לעבודת השם כל רגע בחייו כל ימי חייו??
אם זאת גילה רבי נחמן כי בזמנים האלה כיום כשיש חושך כה גדול והבילבול רב, שיש מבול של אפיקורסיות רדיפת אחר ממון, כבוד ומעמד ואמונה של רבים כי "ואני ועוצם ידי " הם שהביאוני למעמדי הרם וכו'. כל יהודי שבזמן זה מצליח לשמור על אמונה פשוטה, אמונה תמימה בהשם יתברך - יהודי זה מגיע ולו רק בזכות זה למעמד בעל השם טוב ... יהודי שנוטל ידים לפני האוכל או מברך ברכה כל שהיא ולא שוכח במעשיו את הקב"ה הוא עצמו מגיע לדרגת בעל השם טוב. זאת משום שהזמנים של היום קשים ומבלבלים כל אחד ואחד גם את אלו ההולכים בדרך השם החושך מתגבר ומתעצם ומקשה על כולם.

משל למה הדבר דומה?

הי'ה מלך מכובד שישב בארמון מלכותו ויום אחד החליט כי ברצונו לצאת לציד. מיד עוזריו ומשרתיו נרתמו לעבודה והכינו את כל הדרוש למסע, המלך ידע כי עליו ללבוש בגדים נוחים, החליף את מלבושו המפואר בלבוש פשוט של ציד ויצא לדרכו עם כל הפמלי'ה הנלוות אליו. בעודם מסתובבים ביער החל לפתע גשם זלעפות לרדת. הגשם הלך וגבר עד כדי שלא ניתן הי'ה לראות מאומה ונשקפה סכנת שיטפון. עוזרי המלך ראו כי המצב מחמיר והתפזרו כל אחד לכיוון אחר בנסיון למצוא מסתור ולהינצל מהמבול. עד מהרה מצא המלך את עצמו לבד ביער. בראותו כי אין איש עימו, נכנס לעובי היער לחפש מסתור והלך לאיבוד. במהלך חיפושו אחר מוצא הבחין בביקתה רעועה והחל לרכב לכיוונה. בהגיעו לביקתה הבחין בו בעל הביקתה איש פשוט ועני, האיש מיהר א'ל המלך הכניסו לביקתה הצנועה נתן לו כסות פשוטה ללבוש וכיבדו בנזיד עדשים פשוט וחם לאכול. לאחר שהמלך השביע את נפשו וחימם את גופו פרש לכבודו האיש הפשוט מצע בד ע"י תנור העצים בפינת הבית שישן עליו. המלך שהי'ה תשוש מהמסע ומהטראומה שעבר שכב על המצע ונרדם. הי'ה לו חם ונעים כרסו הי'ה מלאה ושנתו היתה ערבה לו מאוד. משחדל המבול החלו אט אט שומרי המלך לצאת ממחבואם והתאספו יחד. הם הבחינו כי המלך נעדר והחלו מחפשים אחריו לאחר חיפושים מרובים עלה בידם למצוא את הביקתה ביער ובה המלך. כשנכנסו פנימה הבחינו כי המלך ישן בעדינות רבה הם העירו את המלך וביקשו ממנו שיחזור עימם לארמון. "אין זה נאה למלך שכמותך לשהות בביקתה עלובה שכזו" הם אמרו "הבה נמהר לעזוב את המקום ונחזור לארמונך המפואר כיאה למלך נישא כמוך" הוסיפו. המלך שכל כך נהנה מהכנסת האורחים של האיש הפשוט מנזיד העדשים שלו ומהשינה הערבה חייך ואמר: "אמנם אחזור לארמון אולם לא אתם אלה שתלוו אותי אלא, מארחי ילווני. הוא לא חשב על עצמו הכניסני לביתו וחלק עימי את המעט שהי'ה לו. הוא לא נס על נפשו והשאיר אותי לבד אלא, נחלץ לעזרתי ולא שכח את מעמדי, הוא האיש בו אני חפץ.

כן גם אנו אומר רבי נחמן אם רק נצליח להחזיק מעמד במבול האפיקורסיות, אם רק לא נשכח את הקב"ה במעשינו ונכניסו לליבנו ומחשבתינו גם אם אין אנו יודעים הרבה אלא, רק להתפלל או רק לקיים מצוות אלו ואחרות, איזי, בנו המלך חפץ ובמעשינו אפילו המועטים הוא מתענג ומתבשם. א'ל לנו להתרשם מאותם עוזרים חשובים שבתוכם חסים רק על עצמם ממונם כבודם וכו'. האנשים הפשוטים הם אלה שהקב"ה מבקש בם הוא יתברך חפץ. תמימות ויושר בימים אלו מחירם אינו יסולה בפז והם מצרך נדיר למצוא.

בברכת שבוע טוב והצלחה רבה

מוגש ע"י כרמי י ל.
יועצת בתחום הבין אישי (קוצ'ינג יהודי)