בס"ד
אדם שטייל לאורך חוף הים, ראה ממרחק ילדה קטנה הצועדת לאורך החוף. הילדה התכופפה, הרימה דבר מה וזרקה אותו לים. הדבר עורר את סקרנותו של וואלי, והוא צעד לעברה. כשהתקרב, ראה שהיא מרימה כוכב-ים ומשליכה אותו לים.
הוא ניגש אליה ושאל: "מה את עושה, ילדונת?" היא הרימה את מבטה בתימהון, כאומרת:
"האם אינך רואה מה אני עושה?" ולכן אמרה: "אני מרימה כוכבי-ים ומשליכה אותם לים".
"כן," אמר, "אני רואה מה את עושה, אבל בעצם התכוונתי לשאול מדוע את משליכה כוכבי-ים בחזרה לים?" השיבה לו הילדה: "אני באה הנה בכל יום, צועדת הלוך ושוב על החוף, מרימה כוכבי-ים רבים ככל האפשר ואז מחזירה אותם לים. אם לא אחזיר אותם לים, כוכבי הים יישארו על החול, שם הם אינם יכולים לקבל חמצן – וימותו.
וחוץ מזה, בכל יום, בשעות הערב המוקדמות, באים הנה אנשים ואוספים את כוכב-הים. הם לוקחים אותם הביתה ומבשלים אותם במים רותחים. לאחר מכן הם מוכרים את הצדפות לתיירים. אני לא רוצה שכוכבי-הים ימותו. לכן אני באה לכאן מדי יום, גומאת מרחק גדול ככל האפשר על החוף, ומרימה את כוכבי-הים הנמצאים על החוף.
אני זורקת אותם בחזרה לים, שבו הם יכולים לשוב ולנשום".
אמר לה אותו אדם: "אבל, ילדונת, האם אינך מבינה שזו בעיה כבירה? הרי את רק ילדה קטנה, ואינך יכולה ללכת יותר מקילומטר וחצי בכל יום. כוכבי הים מתים על החופים בכל רחבי העולם.
אין כל סיכוי שתוכלי להשפיע ולפתור את הבעיה האדירה הזו".
היא הרימה אליו את עיניה בחשדנות, ולאחר מכן הסתובבה, הרימה כוכב-ים והשליכה אותו למרחק של כ - 10 מטרים לתוך הים. היא הצביעה לעבר הכוכב, הביטה אליו, חייכה ואמרה: "על מצבו של כוכב-הים הזה דווקא השפעתי".
"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
(פרקי אבות ב, ט"ז)
מעט אור דוחה הרבה מן החושך-הבעש"ט.
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )