חטא המרגלים

הרה"ג דוב ליאור
השיעור ניתן בסיון תשס"ח
נערך על ידי הרב

הנושא המרכזי של הפרשה הוא חטא המרגלים. החטא החל כבר בעצם שילוח המרגלים, שבא מתוך ירידת העם. עצם הרצון לשלוח מרגלים לארץ לבודקה נבע מחולשה ומחוסר אמונה של העם ביכולתם לעמוד בדרך הנהגה עליונה, הנהגתו של משה רבנו שהייתה למעלה מדרך הטבע, בבחינת - "מוליך לימין, משה זרוע תפארתו" (ישעיהו ס"ג). אילו היו ממשיכים ישראל את המדריגה הגבוהה, שהגיעו אליה במעמד הר סיני, לא היה כל צורך בשילוח הזה. הם היו נכנסים לארץ וכל העמים היו נכנעים מפחד השם ומהדר גאונו. רק משום שישראל רצו להיכנס לארץ בדרך הטבע ולא בהנהגה עליונה, הם שלחו מרגלים, ואלה ניתחו את המצב בהתאם לחולשותיהם והחליטו שעם ישראל אינו מסוגל בכלל לעמוד במערכות המלחמה נגד שבעה עמים, ערי מבצר ובני ענק.
באמת, עלינו להבין - מפני מה העונש על חטא המרגלים חמור יותר מהעונש של חטא העגל, הרי לפי דעת המפרשים בחטא העגל הייתה פגיעה בדרך זו או אחרת באיסור החמור של "אלוהי כסף וזהב לא תעשו לכם"?
אלא, שאם נתבונן לעומקו של חטא המרגלים, נגלה שהייתה בו נסיגה מוחלטת מכל היעוד שלמענו נברא העולם. היעוד העיקרי של העולם הוא שתהיה בו אומה שתמשיך את דרכו של אברהם אבינו, ומרכז החיים שלה יהיה פרסום האמונה באלוקי עולם. אומה זו יכולה להתקיים אך ורק בארץ ישראל, כפי שהרמב"ם כותב בספר המצוות (עשה קנ"ג): שאם יעלה על הדעת שלא יהיו יהודים בארץ 'ימחו אותות האומה'. נמצא שאם ישראל מסרבים להיכנס לארץ, כאילו הם מוותרים על עצם קיומה של האומה ועל יישום יעודה בעולם. לכן בא העונש הקשה של חורבן בית ראשון ושני ופיזור העם בקצות תבל, "אתם בכיתם בכייה של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות".
גם כיום עלינו לשאול את עצמנו - מפני מה מצבנו המדיני והביטחוני הולך ומדרדר?
והתשובה לכך היא שזה נובע מהמדיניות של המדינה שממשיכה את חטא המרגלים, חטא המאיסה בארץ חמדה. לצערנו, ישנם חלקים מהציבור שלהוטים להסגיר חלקי ארץ למחבלים וחושבים שבזה ישיגו שלום וביטחון, אך האמת היא ששלומנו ובטחוננו יושגו רק על ידי שנמשיך וניישב את אחינו ואחיותינו בכל מרחבי ארצנו, ונשליט את ריבונותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל.
עם ישראל צריך להפנים שארץ ישראל הובטחה לנו מפי הגבורה ועלינו לעשות הכול כדי שתישאר בריבונותנו. הייסורים הקשים נועדו לעורר אותנו לתשובה, והלוואי שהדברים יתקדמו במידת הרחמים ולא במידת הדין.