הציונות ירדה לרחובות

"שלום עליכם!" בירך ז'בוטינסקי את חברי ועדת קטוביץ..

רק הרב צירלסון והבן, יהודה נדמו.

"זה לא ייתכן!!" זעם ז'בוטינסקי בעודו מסתכל בפליאה על נמיר ראש הוועדה..

נמיר שתק. כולו נכלם לנוכח הסצינה מול מלכת שבא שהצטרפה בינתיים..

אך ז'בוטינסקי לא פסק מדברי השטנה..

"אתם לא איינשטיין, אתם שומעים?! את כולכם אני אשלח לקפלן!!"

לרב צירלסון נמאס. הוא צעק לחבר אחר בוועדה בעודו מצביע על בקבוק בירה :"יהודה, המכבי!!"

יהודה נענה ומסר לו את הבקבוק.

במקביל, אף הבן יהודה צעק לגבירול: "אבן! גבירול"

הרב צירלסון והבן יהודה השליכו את האבן והבקבוק לעברו של ז'בוטינסקי.

"שקט!" צעק נמיר. "מספיק עם זה!!" והתחיל רידינג מפנקס הנושאים לדיון..

כולם התיישבו.

"ובכן רבותיי מלכת שבא ושלומית הנביאה כיבדו אותנו בנוכחותן.. הבה ונתחיל.."

אלן (קמץ בא'), שאינו רוכש כבוד רב מדי לנמיר, סנן בין שיניו גידוף מעליב..

גידוף אשר אינו חמק מאוזניו של נמיר.

"אלן!!" קרא נמיר, "אלן-בי נשבעתי שאדיח אותך מהוועדה!!, לירקון אני אשליך אותך!!"

טשרניחובסקי גיחך במרמור והוסיף: "בזה אנו דנים?! כולנו כאן בחליפות, בחום המיזוג,

ורק מנדלי מוכר ספרים בקור!!

אפילו זגוגית לחנותו הקטנה אין לו, והמסגר אמר שאין ברירה אלא להחליף את כל חזית החנות!!"

נווה, שאנן. אותו זה לא מעניין. הוא הרי חבר בוועדה רק בגלל שאביו, בנימין, הוריש לו נחלתו..

ליהודה הלוי נמאס, הוא ניצל את המהומה, הסיר את כיפתו מראשו, הוציא מהתיק סלט ירקות וכריך שינקין... לא פחות..

"יהודי אתה?!" זעק הרב צירלסון. "כריך שינקין?? לא פחות?!"

הישיבה התפזרה..

וכך, נוקפות הדקות ונוקפות השנים..

להקים מדינה, זה לא עסק נעים..

במקום דיונים, ובמקום הקדמה..

גידופים, נאצות, לפעמים אין ברירה.

( מקור הכתבה - ערן לופו )