פורסם באוקטובר 2007 בקפה דמרקר, בלוג בשם הצופה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=180075
שרית סרי

מתוך מחקרים שנעשו בארצות רבות, בהן מתקיים בליל-שפות רב, עולה כי חוץ מישראל - אין עוד מדינה בעולם, שמערבבת / משלבת מספר כה רב של שפות בסיפור קצרצר אחד - ועדיין מוגדרת, מֶתַפקֶדֶת ונחשבת כ- 'שפה אחת'. וככה זה הולך:

"שעתיים חיכינו לדוקטור בקליניקה בשביל רצפט – ובסוף נאדה, גורנישט!. הלכנו. מעלש...נבוא מחר. סַלַאמַת".

"א-קיצער, אחרי 20 שעות טיסה אני יורד מהמטוס עם ג'ט לג מטורף, מתנדנד מסטול מרוב עייפות, רעב-מת לאיזה קרואסון, כולי ג'יפה, עומד ליד מסוף המזוודות כמו איזה אידיוט עם כל שקיות הפיצ'פקעס שהבאתי לילדים מהטיול, אישתי כפרה עליה כבר חיכתה לי בחוץ בדאבל-פארקינג, עם הג'יפ, פחדתי שלא יעשו לה רפורט...

anyway, אני עומד לי ליד איפה שמֶחַכים למזוודות, קולט את כל הבלאגן שהולך שם עם כל הפרזיטים. שדה התעופה ניראה כמו לובי של מלון ליגה ז', או אנא-עארף כמו מה... ופתאום...מהפויינט אוף-ויו שלי, אני קולט את איש הביטחון מסתכל עליי 'דורך' כאילו סימֶן אותי....אמרתי לעצמי די לחכימא ברמיזא. אחרי איזה 10 דקות, אני קולט יעני שאני ב'ברוֹך' רציני. בסוף סחבק לא יצא פראייר – למזלי ה-דיסק-מן שקניתי, היה עלי - ולא במזוודה....
טוב, מן הון להון, ההוא בסוף פתח לי רק את ה-הנד-באג , אמרתי לו: היידה היידה, יאללה יא-חביבי, יעני כולה מה כבר הבאתי? – 2 טרנינגים, 6 ואזות, 250 גטקעס ו-200 טישרטים ?! – זה בכלל לא לשימוש אישי. הכל עולה ישר לבויידעם של הפנט-האוס.

ההוא התבייש. הבין שטעה בקשר אלי. אמרתי לעצמי חלאס, אני מתלונן על הקעקר הטוקמאק הזה. אחרי שבוע פיטרו אותו...מגיע לו. סיים ת'קריירה ביג טיים, כי לץ פייס איט – הלך פאקאקט...עוד אהבל שעשה עלי עוואנטות, איש ביטחון אלק, חתיכת קב"ט דה-מיקולו...ניראה כמו איזה טרנטעה קקמאיקה, אלטעזכען.

איך אומרים... פעם אתה ב-אפ של הלייף ופעם בדאון. תכל'ס.. העיקר שניגמר. טוב, ביי דארלינג – see you בעאדֶן.