הישראלים

משוגעים על המדינה ושונאים את הישראלים.
חולמים להגר מהארץ ומתגעגעים הביתה אחרי שבוע בחו"ל.
רוצים אמריקה עם נימוסים ים תיכוניים.
סטלנים בימים ומענטזים בלילות.
עדריים כמו עיזים ושוברים מוסכמות.
מייצרים גאוני מחשבים ומאדירים אהבלות בלונדיניות.
קוראים לצביקה פיק "המאסטרו" ושורקים בוז לזובין מהטה.
קונים ארבע על ארבע וצמודי-קרקע ומתלוננים על קשיים כלכליים.
כועסים על הצעירים המפונקים ומלטפים להם את האגו.
רוצים מדליות אולימפיות ומרעיבים את הספורטאים.
קוטלים אחרים ונעלבים מבקורת.
בולסים מכל הבא ליד ובוכים על עודף משקל.
עושים דאווין של שף ומעמיסים לתוך הפיתה עמבה,טחינה וסלט טורקי.
מוקפים בחברים ולא רואים את הזולת ממטר.
רוצים מנהיג חזק ורודפים פוליטיקאים.
מפרגנים למי שתרם למדינה,אבל רק אחרי פרישתו או מותו.
מבקרים את תרבות הרייטינג ומכורים לריאליטי ושעשועונים.
לא אוהבים פקודות ואוהבים לפקד.
מפיקים חתונות גרנדיוזיות ומתגרשים אחרי המשבר הראשון.
נוסעים לסוף העולם לחפש את עצמם ומוצאים ישראלים אחרים.
שואלים מה קורה? ונענים במה המצב?.
חוגגים את החיים עם שירי דיכאון.
אוהבים את השירות הצבאי אבל רק אחרי השחרור.
נותנים לילדים שמות דו-מיניים ומתבדחים על חשבון הומיים ולסביות.
מקרינים "סמוך עלי" ומיחלים ל"עזרת השם".
מתפלצים מהשחיתות ומתחמנים את כל העולם ואשתו.
מעריצים קשיחות ונחישות ומעודדים קיטורים והגרת דמעות.
מתגאים במצליחנים ומייחלים למעידתם.
חיים בפזרנות ומתמקחים על כל שקל.
שקועים באוברדרפט תמידי וזוכים להלוואות בנקאיות נדיבות.
מחחפים במצוות ורצים לבקש את עזרת הרבנים.
שרים את ההמנון בשפתיים רוטטות מבלי לדעת את המילים.
בטוחים שביבי ,ברק,מופז וליבני נכשלו ומריצים אותם לראשות הממשלה.
ככה זה בחברה שחוויה חיובית היא "משהו בן זונה חבל על הזמן" ואפילו הקפה הפוך.
לכן, כשהישראלי משלשל פתק בקלפי הוא שם בכיס פתק החלפה.

פרופ' עוז אלמוג,סוציולוג מהחוג ללימודי א"י באוניברסיטת חיפה.