שבכל הלילות אנו נמנעים מיצירת קשר עם קרובי משפחה רחוקים ולא מצלצלים, לא מוסרים דרישות שלום, ועושים כאילו אנחנו לא מזהים אותם ברחוב. הלילה הזה, כולם אצלנו בבית ואוכלים על חשבוננו.
שבכל הלילות אנו נשבעים שהשנה הסדר לא יהיה אצלנו ואנחנו ניקח את הילדים ונסע לחו"ל עד סוף חול המועד. הלילה הזה לילדה יש כאבי בטן והקטן לא מפסיק לצרוח ואנחנו תקועים בבית עם כל המשפחה, וכולם אצלנו בבית ואוכלים על חשבוננו.
שבכל הלילות אין אנו זוכרים מה ההבדל בין מרור לכרפס, ומהי בדיוק חרוסת, ולמה מטבילין ואת מה. הלילה הזה, שמנו קצת עלים של חסה על צלחת הסדר, שיהיה יפה, וטבלנו את האצבע בכוס בכל פעם ששמענו את המילה מטבילין, שיהיה יהודי.
הדפס
