" אתמול ילדי בא לעולם,
באותה דרך כמו כולם.
אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים,
והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים .
ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר,
וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר :
אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי ,
ממש בדיוק, אתה יודע, קופי משפחתי .

סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה ,
התינוק גדל, כבר לא בעריסה.
מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן ,
אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן
וגם, אני מבטיח, יחד נתפנן .

אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש,
תודה על הכדור, אבא, בוא קצת למגרש ;
תלמד אותי לקלוע "ג'מפשוטים" לסל.
היום אני עסוק, אמרתי, וחסל !
תשכח מזה, אמר , וכשהפנה לי גב
הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב ,
שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי ...

אתמול הוא בא לחופש מהמכללה
כל-כך יפה, כל-כך בוגר , ממש שמחה גדולה ,
בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר...
מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר ;
זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה ,
אני יורד דרומה למשך החופשה .

אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב
ורק אתמול הרמתי טלפון אליו .
בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן .....
אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן ;
מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה
ובכלל, אני טובע בים של עבודה .
טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה .

הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי ,
שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי ,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי".