להלן העקרונות: צליל: מתכת הכסף הנה בעלת צליל עמום יחסית . פריטים רבים יהיו חסרי הד (להוציא כלים בעלי חלל פנימי כמו גביעים). הקשה על פריטים שטוחים ידמה לצליל הקשה על עץ. במתכות אחרות כמו נחושת, פליז, ניקל וכד` יהיה צליל פעמוני ובעל הד. יוצא מן הכלל הוא הפיוטר שלו צליל עמום יותר מכסף.
צבע: אבחנת הצבע עוזרת בזיהוי של כסף וציפוי כסף מול מתכות אחרות.באופן כללי מותר להניח שצבע של ציפוי כסף יהיה קרוב יותר לגוון הכסף המקורי וזאת מאחר והציפוי הוא בכסף טהור. מתכות אחרות כמו אלפקה, ניקל וכד` הינם בעלי צבע כסוף אך שונה.
חיבורים: כלי כסף מיצרים בד"כ ע"י משיכה (יצור צנטריפוגלי) ויהיו חסרי חיבורים או בעלי חיבורים מעטים. מתכות אחרות כגון נחושת וכד` מיוצרות ביציקות תבנית המחייבות הלחמה בין חצאים. לכן, בכסף, נראה מעט הלחמות, בעיקרן הלחמות אפקיות ובמתכות אחרות נפגוש הלחמות – בעיקר אנכיות כמו בין שני חצאי גביע, פמוט וכד`).
פאטינה: תופעת ההתחמצנות היוצרת שכבת גפרית שחורה על פני השטח. פאטינה אופיינית הן לכלי כסף והן לציפויים. ההבדל המשמעותי הוא בסוג הפאטינה ומהירות היווצרותה. מאחר וציפויי כסף נעשים בכסף טהור, תהייה היווצרות הפאטינה מהירה יותר והפאטינה תהיה רכה וכהה כמשחת נעליים שחורה – קלה להסרה באצבע. בכלי כסף הפאטינה איטית יותר.
קילופים: שיטת מיון מעולה לקביעת ציפויים. מאחר וציפוי הכסף הוא מקרוני, הוא מתקלף בקלות, בעיקר במשטחי חיכוך כגון: רגלים או תחתית של כלי, חיבור מכסה לקופסא, בליטות בעיטורים ונקודות רגישות נוספות. הבדיקה אמנם חד משמעית אך דורשת מיומנות. יש לשים לב שלא מדובר בפריט כסף שצופה מחדש. בכל מקרה יש לבחון הפריט בלופה ע"מ לוודא שאכן מדובר בקילוף ולא בכתם לכלוך או פאטינה.
חומצה: תוצאות בדיקת חומצה הינם חד משמעיות כל עוד מבצעים אותה בצורה מדויקת. החומצה מגיבה לכסף בגווני אדום "חמרה" ובכל חומר אינה מגיבה ונשארת בגון המקורי שלה : צהבהב. ע"מ לבחון פריט החשוד בציפוי, יש לשייף תחילה, באמצעות שופין דק, שכבה של כסף עד לעומק של מס` מקרונים. בוחן מקצועי יוכל לחוש כבר בעת השיוף אם מדובר בציפוי – ע"פ קושי מתכת. לאחר השיוף נפרח בעדינות כמות מזערית של חומצה. 3 תגובות אפשריות לכך: 1. צהבהב בחריץ וגם בשוליו – כלי שאינו כסף ואינו מצופה. 2. אדום בחריץ וגם בשוליו – כלי כסף 3. צהבהב בחריץ ואדום בשוליו.
הדפס
