אדם הואשם ברצח. כל הסימנים הצביעו על כך שהוא אשם, למרות שלא נמצאה גופת הנרצח.

עורך דינו, שידע שרוב הסיכויים שהקליינט שלו יורשע, החליט לעשות תרגיל בנאום הסגירה שלו.

" חבר מושבעים יקר, יש לי הפתעה בשבילכם", אמר בדרמטיות והביט בשעון. "בעוד דקה בדיוק האדם שנרצח כביכול, יכנס לאולם בית המשפט הזה". הוא סובב פניו והביט לעבר הדלת והמתין.

חבר המושבעים סובבו אף הם את פניהם לדלת בציפיה דרוכה. עברה דקה ועוד דקה... אך דבר לא קרה.

" האמת היא" אמר עורך הדין "שהמצאתי את מה שאמרתי לפני מספר דקות, אבל, כולכם סובבתם את הראש לעבר הדלת בציפיה. אני סבור שזו סיבה טובה מספיק כדי להראות כי יש ספק בליבכם האם מישהוא בכלל נרצח ולכן אני דורש לזכות את הנאשם."

המושבעים יצאו המומים להחליט על גזר הדין, אך שבו לאולם בית המשפט לאחר דקות מעטות בלבד ודוברם הכריז בדעה אחת, כי הם מוצאים את האיש ....... אשם.

" אבל כיצד זה יתכן, הלא לכולכם היה ספק, וכולכם הסתכלתם לדלת בהמתנה שהנרצח יופיע"  ילל עורך-הדין.

" נכון" אמר לו דובר חבר השופטים "אנחנו אכן הסתכלנו, אבל הקליינט שלך... לא הסתכל ....   !"