האם החמישית

בקפה "תמר" ואולי ב"ארומה"

בצפונה של העיר, אולי קצת דרומה.

עם קפה הפוך ושטרודל, או סתם מה שיש

סביב שולחן לארבע – ישבו אימהות חמש.



ואומרת אחת – בני היה בעל חלומות

הוא סירב לשרת – כי רצה לחיות !

אז במקום אל הצבא – הוא יצא לאמסטרדם,

ושם – ממנת-יתר – לבו לפתע נדם.



אז השנייה מספרת – גם בני אהב את החיים

ולא רצה, שיתבזבזו בשמירה על מתנחלים,

וכשמלאו לו י"ח – במקום לשטחים – הוא יצא להימלאיה,

וכשנפל לתהום – הוא הספיק לצעוק עוד איייייה ...



ואומרת שלישית – היה לי בן יפה-עיניים

גבוה, מוכשר, אליל הבנות של גבעתיים.

וכל כך לא רציתי שהוא יכיר את לבנון –

אז שלחתי אותו להודו – ושם לקה בשיגעון.



את בני לא אוכל לשכוח – הרביעית אז אמרה

לא הסכמתי שיישאר בארץ – כי יש כאן מלחמות, וזה רע.

אז דחפתי לו כסף – שיטייל לו במזרח

מאז ממנו לא שמעתי – אני מקווה, שרק שכח ...



והשתרר אז שקט, ולפתע – האם החמישית דיברה

על בנה השקט, היפה והמוכשר – היא סיפרה

הוא נשאר בארץ – כדי לשרת בצבא של השטחים ושל לבנון.

אכל לוף, באימונים אכל אבק, והשתתף בקרב (לא בכייף – מה שנכון ...)

אבל לא מזמן הוא סיים את לימודיו

(למרות שלא היה פעיל ב"שלום עכשיו")



אחרי שלוש שנים בסדיר וכמה שנים בקבע –

הוא הקים משפחה, עובד ומטייל בטבע.

בטבע של הארץ הזו – לא בארץ זרה

כי זה מה שיש – עם הטוב ועם הרע.1

( מאת אמוץ רובין. השיר מוקדש לתנועת "ארבע אמהות" )