למי צריך לתת צדקה?

שאלה באתר אינטרנט:

שלום לרב,
זה זמן רב אני מסתובב בתחושה קשה. כמעט כל יום אני עובר בדרכי לעבודה ובחזרה דרך שוק מחנה יהודה, והתחנה המרכזית בי-ם ובת"א. מקומות אלו "ברוכים" בקבצנים. כל כך הרבה, וכולם מבקשים שיתנו להם משהו. לתת לכולם אני לא יכול, זה לא מעשי, מכל מיני סיבות. לתת לכל אחד שקל- אני אגמור את החודש עם 50% לצדקה, לתת לכל אחד 10 אגורות- אני מרגיש שזה מזלזל (בא קבצן מסביר כמה מצבו קשה ואתה נותן לו 10 אג'? זה כמו כוסות רוח למת!) איך אני יודע מי מהם מתחזה/ או נרקומן שיקנה עם הכסף עוד מנה ?
ולמה הם חייבים לבקש את הצדקה בבית כנסת/בכותל, דווקא באמצע העמידה או קריאת שמע ואיך שאני מוריד את היד מהעיניים אני רואה איזה מכתב המלצה מרבנים במרחק אפס מהפרצוף שלי שמפורט בו כמה המצב שלו קשה ומאוד חשוב לתרום לו.
וההלכה והמדרשים לא עושים את זה יותר קל! כמה נכתב על גורלו המר של מי שמתעלם מהדל והאביון. שזעקת האביון קרובה לה' והוא יפרע מאוד מהר מאלו שלא עוזרים לו. ואתה בטח יכול להביא הלכות ומדרשים נוספים בסגנון הזה. ואם תגיד לפייסו בדברים, במחילה אבל זה לא לעניין, זו לא המציאות שבה יש מקום לפייס בדברים כי אם אתה לא נותן לו משהו חבל לו על הזמן הוא עלול להפסיד תורמים אחרים שעוברים ולא שבים.
והעניין הוא שאני נותן כמעט כל יום צדקה. ויש ימים שאני לא עומד בזה ונותן לעוד קבצן ועוד אחד ועוד חמש שקל למישהו עם פרצוף תם שאינו לו כסף לחזור הביתה ואני יודע שהוא עובד עלי כי גם אתמול ושלשום הוא ביקש והיום כבר אין לי לב להגיד לו לא או לעשות את הפרצוף הזה שאומר שאני כאילו לא רואה, כאילו שהוא אוויר, ושימשיך למישהו אחר. למה זה מגיע לכך שאני חייב להתנהג ככה, לפתח לב של אבן? ואני מרגיש שלמרות שאני נותן להרבה, בגלל שאני לא נותן להרבה יותר, אני הופך לפחות רגיש לכל המסכנים האלה. ואפילו שכל הצדקות הקטנות האלו זה חוץ ממעשר כספים שאני נותן.
אז כבוד הרב, אני מצטער על האורך ואולי גם קצת על הבלבול, אבל אני מקווה שהבנת מה אני שואל, שזה איך מתמודדים עם המצב שתיארתי, ומה באמת ההלכה מצפה שאני אעשה?

דברים פרק טו (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: ס

תורה תמימה פרק טו אות יט ע' במ"ר פ' בהר, בשבעה שמות נקרא עני, עני, אביון, מסכן, דל, מך, רש, דך, וכולם מורים עניינים מיוחדים, ואביון מורה שהוא רואה הכול ותאב הכל.

מעלת הצדקה

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רמז

סעיף א מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה פעמים נצטווינו בה במצות עשה. ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנו, שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, וכאילו עובד עבודת כוכבים. ומאוד יש ליזהר בה, כי אפשר שיבוא לידי שפיכות דמים, שימות העני המבקש אם לא ייתן לו מיד, כעובדא דנחום איש גם זו.
סעיף ב לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום. (ישעיה לב, יז).
סעיף ג כל המרחם על העניים, הקב"ה מרחם עליו. הגה: ויתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה, וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שוועתו כך הוא ישמע שוועת עניים. גם ייתן אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף האדם שיבוא הוא או בנו או בן בנו לידי מידה זו, וכל המרחם על אחרים מרחמין עליו (מלשון הטור).
סעיף ד הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. הגה: והיא מעשרת, ואסור לנסות הקב"ה כי אם בדבר זה, שנאמר: ובחנוני נא בזאת וגו' (מלאכי ג, י). (טור מגמרא פ"ק דתענית). וי"א דוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקב"ה, אבל לא בשאר צדקה (ב"י דכך משמע מש"ס שם).

מדרש תנאים לדברים פרק טו פתח תפתח את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים:

1. למי נותנים ולמי לא נותנים?

מדרש תנאים לדברים פרק טו לאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה כסף נותנין לו מעה כסף להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד סעיף ג אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; ובמקום שנהגו ליתן אף לא"י, נותנים.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף י מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקין אחריו אם הוא רמאי, ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד.


2. סדרי עדיפויות במצוות צדקה

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף ג הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו ו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור). הגה: והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך). ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ. הגה: פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים, והקרובים קודמים לשכניו, ושכיניו לאנשי עירו, ואנשי עירו לעיר אחרת. והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן. (הכל בטור).

3. כמה נותנים?

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנ

סעיף א כמה נותנין לעני, די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו. היה צריך לכסות, יכסוהו. אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית. ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס, ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והעני, קונה לו סוס ועבד. וכן לכל אחד ואחד. לפי מה שצריך. הראוי לתת לו פת, נותנים לו פת. עיסה, נותנים לו עיסה. מטה, נותנים לו מטה. הראוי ליתן לו פת חמה, חמה. צונן, צונן. להאכילו לתוך פיו, מאכילין. אין לו אשה ובא לישא, משיאין לו. ושוכרים לו בית ומציעים לו מטה וכלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה. הגה: ונראה דכל זה בגבאי צדקה, או רבים ביחד, אבל אין היחיד מחויב ליתן לעני די מחסורו, אלא מודיע צערו לרבים, ואם אין רבים אצלו יתן היחיד, אם ידו משגת. (ב"י ודלא כמשמעות הטור, וכמו שנתבאר סימן רמ"ט).
סעיף ג עני המחזר על הפתחים, אין נותנין לו מהקופה מתנה מרובה, אלא מתנה מועטת.

4. מיהו עני?

המשנה במסכת פאה מעמידה קריטריון לקביעת מיהו עני שרשאי ליטול לקט, פאה ושכחה. וכך נאמר במשנה (פאה פרק ח משנה ח-ט): "מי שיש לו מאתים זוז, לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היו לו מאתים חסר דינר ... הרי זה יטול ... אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. מי שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם, הרי זה לא יטול".
כלומר הקריטריון הבסיסי הוא מאתים זוז – מי שיש לו פחות מכך נחשב עני. כיצד נתרגם לימינו מאתים זוז?
כתב הטור (סימן רנג): "יש אומרים שכל אלו השיעורים לא נאמרו אלא בימיהם, שהיה להם קופה ותמחוי, והיו מחלקין מעשר עני בכל שנה והיו נוטלין לקט שכחה ופאה. לפיכך שיערו שמי שיש לו מאתיים זוז לא יטול, לפי שיכול לעבור בהן שנה ... אבל האידנא שאין כל זה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הרווח. תדע לך, שהרי יש חילוק בין אם נושא ונותן שאז אפילו אם יש לו חמישים זוז לא יטול [שאפשר לו להתפרנס מן הרווח] אלמא הכל לפי העניין".
וכך נפסק בשולחן ערוך (רנג סעיף ב`): "יש אומרים שלא נאמרו השיעורים הללו אלא בימיהם, אבל בזמן הזה יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהרווח. ודברים של טעם הם".
זאת אומרת שבימינו אין סכום קבוע (כ"מאתים זוז") שמגדיר עני, אלא שהקריטריון הוא היכולת להתפרנס: ברגע שהעני מגיע לסכום שבו הוא יכול לפרנס את משפחתו הוא פוסק מלהיות תחת הגדרת עני לצורך לקט, פאה ושכחה.
רוב הפוסקים השוו בין מעשר עני ומתנות עניים לבין צדקה ולכן לשאלת צדקה מי שיש לו משכורת קבועה, או מלגה, או תגמולי ביטוח לאומי וכיוצא בזה, ויכול להתפרנס מזה הוא ומשפחתו, אסור לו ליטול צדקה, ואין לתת לו צדקה. וכך פסק בשו"ת שבט הלוי (יורה דעה סימן קכ וקכה, לסימן רנג סעיף ב).

5. למעשה

תשובות של הרב דב ליאור באתר ישיבה:

שאלה:
אני עובדת במרכז העיר. ישנם הרבה קבצנים, ואני משתדלת לתת להם, גם אם סכומים קטנים.
1. אישי טוען כי אין לתת צדקה למי שלא צריך, ואפילו זה לא נחשב לצדקה, אך איך ניתן לדעת אם הקבצן זקוק לכסף באמת? וכן- אם זה לא נחשב לצדקה, אז למה לתת לקבצנים?
2. אני עוברת כל יום ליד אנשים המבקשים כסף, לא תמיד יש לי כסף או זמן לתת- האם זה בסדר?

תשובה:
בגלל שלא יודעים מי באמת זקוק לכסף, מספק לא חייבים לתת. את מצוות צדקה אפשר לקיים על ידי נתינה לארגוני צדקה מהימנים או משפחות נזקקות שאת מכירה באופן אישי.


שאלה:
כמדומני שבשולחן ערוך נכתב שכל הפושט יד לצדקה צריך לתת לו משהו - אין זהה נאה להשיב פני השואל ריקם וגם כיצד זה מצטייר בעיני אחרים - רק מי שאיננו מוכר יש לתת לו סכום סמלי.

תשובה:
לגבי פורים כתוב שלא מדקדקים. אם אדם נותן ברחוב, הוא לא יכול לדעת אם האדם שהוא נותן לו באמת זקוק או לא. זה ספק. מי שנותן צדקה למי שלא זכאי, לא מקיים מצוות צדקה, עם כל רצונו הטוב לתת. בכל אופן, לא חייבים לתת לכל אחד ואחד.

שאלה:
בכותל ישנן נשים רבות שמבקשות צדקה, שפעמים רבות הן מדברות בקול (לא תמיד עניינים יפים ושמעתי לא פעם דיבורים שליליים!) והדבר מפריע למתפללים. האם בכלל יש עניין להעדיף תרומה להן מאשר תרומה למקומות יותר אמינים עם קבלות וכו’?

תשובה:
אדם צריך לתת צדקה כשיודע שהמקבל זקוק לזה. אם המקבל לא זקוק לזה, הנותן לא קיים מצוות צדקה. אדם לא חייב לתת צדקה לכל אחד ברחוב שאינו יודע אם הוא זקוק בכלל.

תשובות של הרב יובל שרלו באתר מורשת:

1. מדובר אכן בשאלה מסובכת מאוד ורגישה מאוד.
יש מעט התייחסות הלכתיות לשאלה זו, כגון דיני קדימויות (שו"ע יו"ד רנא, ט); משפחתו ועניי עירו (רנא, ג); פדיון שבויים קודם וכדו'.
ברם, דיני קדימויות אלה אינם פותרים את כל הבעיות. לא זו בלבד, אלא שיש הטוענים שלגבי השאלה האם יש לתת מעט לכולם או לפתור בעיה אחת במתן רציני יש מחלוקת בין הפוסקים, ועוד ועוד.
מה עושים ?
בשל העובדה שאף אחד מאתנו כיחיד לא מופקד על הפיתרון המלא של בעיה, אלא שאנו נותנים צדקה ליחידים (לא עלינו לדוגמה מוטל לתת לעני כל צרכו) אני נוטה לשיטה האומרת כי נותנים מעט לכולם, אלא אם כן יש בעיה ממוקדת שניתן לפתור אותה לחלוטין. על כן, נותנים מעט לנערה החולה, לתעסוקת אנשים, וכדו', ובדרך זו לא מכריעים בין הצרכים הקשים של כולם, אלא מנסים לעזור כמה שאנחנו יכולים.

2. ההלכה היא נורמאלית, והיא לא מצווה על האדם לעשות בבין אדם לחברו דברים שהם מעבר להתנהגות הפשוטה של דרך ארץ. דרך הארץ הפשוטה היא לתת מעט צדקה בכל יום, ומעבר לכך לא עליך המלאכה לפתור את בעיות העולם כולו.
על כן, הקצה מראש סכום מסוים שאתה נותן, וטוב שתקצה גם "סכום" מסוים זמן שאתה מקצה לאנשים אחרים, וזה מה שאתה יכול לעשות, ואילו השאר – אינו מוטל עליך.

3. מותר להתרגל להגיד לא, ומותר לומר כי אין אנו נוהגים לתת בטלפון וכדו'. לשיחות טלפון בוודאי שאין חובה לתת, שכן המבקשים הם עובדים של חברה מסחרית, ולא מבקשי הצדקה עצמם. חלק מתיקון המידות שלנו הוא דווקא ללמוד לומר לא ולא לפעול בגלל ש"לא נעים". בקיצור, נותנים הרבה צדקה, ומכוונים את הצדקה למי שבאמת צריך, ומתגברים על חוסר הנעימות ולא נותנים סתם.