מה שלא תגיד… הורים זה מקצוע

עובדה ,שמעתי על קורס להורים

מקצוע-מן פול טיים גוב

שלמדנו תוך כדי הטעויות .

ומזל שלהורים מותר לטעות

ושילדים מחונכים להבין…

כי הורים יש רק פעם אחת

ומה שלא תגיד… תסכים איתי

אנחנו ההורים מתחבטים

בכמה מקצועות- רשות מחוקקת

ששופטת וגם מוציאה לפועל.

תגיד מה שתגיד… אותי זה מצחיק

אני שם גבולות למרחבים ובשבילם זה צינוק

הם כועסים ואנו מתנחמים .."שכשיגדלו יבינו".

אני קובע כללים והם חושבים קללות

ומה שאצלי חוק אצלם זה חוקן

ולחזור מוקדם לא מאוחר –

זה מוקדם בבוקר,

כמו עשר לפנות בוקר.

ואל תגיד שזה לא מטריף-

כמה עונשים צמחו עם הזמן

לפורצי הגבול הזאטוטים .

"היום אין קניון!"   איפה לי היה קניון !

היום אין מחשב וגם לא אינטרנט

ושבוע בלי טלויזיה וידאו גם דיוידי

כילד-  זה לא היה  אפילו חלום בידיוני.

"ואין דמי כיס"  ,אפשר לחשוב..

אפילו לאימא שלי , דמי כיס

אבא-לא נתן!.

ולפני שתגיד מה שתגיד , רק שתדע,

אצל אבא שלי היו  גבולות קשים

בין כיף כפיה וכאפה .

שם לא היו ילדים משגעים

אלא… הורים משוגעים.

וכדי שאצליח להיות החלום המטורף שלו

היה הכל מותר לו… עד  כאב..

 וסלחנו   ושרדנו..

והיתה יראת הפחד מעורבלת מיקס

עם יראת הכבוד ,

מקדשם של הורי

.

ואני שיגיד מי שיגיד

מרגיש כמו ציר בין עולמות .

בין הישן והחדש.

מכיר ומוקיר את היופי והתום

בעידן השחור לבן .  של הסרטים  ושל  הלחם.

אך מבין את שלל הצבעים

טרנס אסיד והאוס

ואיך  שבגד הפך לסתם חוט.

ואיך שבשר רך משופד ומפורזל

או מצויר לנצח

ואיך שמרוב תעסוקה נהיה

חבל על הזמן ועל  המזומן.

 ולי ילדתי . די,    מספיק וגם הותר

שעברת  את התיאוריה

של חכמת ההבחנה בין טוב ורע.

ובמבחן המעשי של החיים- אני מאחל .

                שתיכשלי במלתעות הרוע

רק כדי שתבחיני  בטעמו המיטיב של הטוב.

שהרי  שם  בבראשית, בהתחלה כך למדנו .

שטוב ורע הם מגן העדן – מתפוח עץ הדעת

ודעת –זו הידיעה,  ב"ה" הידיעה.

וכל מה שאני נותן לך ילדתי

זו תבונה בצורה של תפוח .

מן תפוח אלוהי

שבכל ביס – טעים וטוב

יש את סכנת  הגרעין המר ורע.

ותגיד או שלא תגיד… תודה

שעם שינוי של "בני" או "ילדינו"

עשיתי פה משהו לכולנו .

 .

ואתה –שכל הזמן רק מקשיב .

מה שלא תגיד… אל תגיד.