| - ריכוך חמאה לשפוך את המים ומיד להפוך את הסיר הריק על חבילת החמאה המונחת על השיש. בקלילות. כנ"ל אם צריך כוס מלאה. הדבש. אף טיפת דבש לא תישאר בכוס. בקערה עם סיידר. ככה הם לא ישחירו, ישמרו על טעמם, וגם את הסיידר אפשר לשתות בהנאה אחרי שמוציאים ממנו את התפוחים ומשתמשים בהם. ביחד עם תפוח עץ אחד או שניים. לשקית ניילון ושומרים במקפיא. מוציאים להפשרה כחצי שעה לפני שרוצים להשתמש, אפשר להכין עם זה עוגות נהדרות, לחם בננות, עוגיות, ואפילו להוסיף לסלט פירות כחלק מהרוטב: זה יעבה את הרוטב ויתן לו מרקם קטיפתי, שלא לדבר כמובן על הטעם הנהדר. מורידים חתיכה מחלקו התחתון, ממלאים כוס או קערת מים, ומעמידים את הגזר על החלק החתוך, כשגובה המים לא יותר מחצי גובה הגזר. תוך מספר שעות הגזר "ישתה" את המים מהכוס ויחזור להיות מוצק ועסיסי. על הכרובית מניחים משהו כבד, כדי שהיא תשאר שקועה במים ולא תצוף. אוכלים ירק נקי מחלבונים... שימו לב, קשה מאד לאבחן בדרך אחרת האם יש יצורים חיים מסתתרים בינות לפרחים הצפופים. עתה נקטף... (נשמע קצת יומרני ה 'כאילו זה עתה נקטף' אבל ללא ספק שזה מרענן ומחזיר קצת חיים לעלים המדובללים. לקלוף כמות שתספיק לכם לכמה וכמה ימים, שימו את שיני השום הקלופות במיכל זכוכית וכסו בשמן זית. והעונה מאפשרים זאת (לצערי אינני יודעת מה העונה המתאימה אצלנו) הגבעולים ימשיכו לגדול. ניתן לגזום אותם ולהשתמש בהם כמו שמשתמשים בעירית, אלא שלאלה יהיה טעם שומי משהו, שמוסיף עניין לסלטים, למטבלים, לעיטור מאכלים. אפשר לשמור במקרר לפחות עוד שבוע-שבועיים, בתנאי שתסירו ממנו את הגזע והגרעינים. פשוט הורידו את התחתית וזרקו אותה, נקו מבפנים את הגרעינים, ושמרו את הפלפל עטוף במגבת נייר בתוך שקית ניילון במקרר. מקצרים את אורך החיים של תפוחי האדמה. רצוי לשמור מרחק ביניהם. חשוך למשך יממה (לא במקרר!) למחרת הן תהיינה מוצקות וראויות לכל שימוש. של האפיה ואז מקפיאים. מקפיאים את העוגיות כשהן מוכנות על משטח אחד שנכנס לפריזר, וכשהן קפואות לחלוטין, מעבירים אותן לשקיות ניילון - בכל שקית הכמות הרצויה לאפיה. יתכן שיש סוגים מסויימים של עוגיות שלא יעמדו בתהליך כזה, אבל לרוב העוגיות המוכרות זה כן מתאים, ולכם זה חוסך הרבה עבודה ומניב תוצאה מהירה, ממש מיידית, כשמתחשק משהו אפוי טרי. לשמור על צורתם ולא להתפורר, וכך תקבלו קוביות יפות יותר. החומץ גם שומר על צבעם הלבן היפה של תפוחי האדמה. דקיקות ואחידות, בתנאי שתפוח האדמה לא קיבל בישול-יתר, כי אז הוא יתפורר. כיוון שהגבעולים די סתמיים ומדללים את הטעם. נסו להשתמש במספריים במקום בסכין, כיוון שקיצוץ בסכין גורם לירק החתוך להיות קצת רטוב ומושי כזה, בעוד שגזירה במספריים גם מאפשרת לכם שליטה על גודל החתיכות וגם מפיקה ירק חתוך יבש יותר. בתוך התערובת תכלאנה בועות אוויר שיהפכו כל יציקה למין 'סופלה'. לא להגזים בכמות, כי לסודה לשתיה יש טעם לוואי. שיוצרים להבי הסכין תמיד נחבאות כל מיני שאריות מזון שלא נשטפות במים. פזרו מעט אבקת סודה לשתיה על כל המשטח ובעזרת ספוג נקי ורטוב מעט נסו להחדיר אותה פנימה לתוך המשטח החרוץ. אחר כך התיזו קצת חומץ 5% , והניחו לו ולסודה לעשות ביניהם אינטראקציה של כ-10 דקות. יכולות להיווצר בועות וקצף, לא לדאוג, זה נורמלי כששני החומרים האלה נפגשים. כעבור 10 דקות שוטפים את קרש החיתוך תחת מים זורמים, הוא יוצא מבריק ונקי, כמו חדש. האוקונומיקה יש תכונה של ספיחת ריחות, והוא ינטרל את ריחות הטיגון. בתום הטיגון, ניתן להשתמש באוקונומיקה כרגיל. לא כדאי להחזיר לבקבוק, אבל זה מתאים לשימוש מיידי. בחלק הקמור של כף מטבח מנירוסטה, תחת זרם מים. כל הריחות ייעלמו מהיד. כל כף או כלי נירוסטה במטבח יעשה את אותה עבודה בהצלחה. שיהיה בה קצת אוויר, ועושים קשר. מכניסים להקפאה בפריזר. כשצריך להשתמש בפטרוזליה, מוציאים שקית אחת, אם היא עדיין מנופחת (בדרך כלל האוויר בורח במשך הזמן) מחוררים אותה קצת, ומתחילים לשפשף את השקית בין שתי הידיים. כל הפטרוזליה הקפואה נשברת בתוך השקית ומתפוררת. נחסך הצורך לקצוץ אותה! אפילו ולמרות שדאגנו לשמן את התבנית. רטובה. הניחו לתבנית לעמוד על המגבת הרטובה והקרה במשך כמה דקות, ואז הפכו את התבנית והמאפינס אמורים להחליק ממנה בקלות.. המסרבת להיפרד בקלות מן הביצה. פטנט נהדר לקילוף, כשיש לקלף מספר ביצים: שופכים את המים. מגלגלים את הביצים על דופן הסיר או הקערה, תוך מעיכה קלה שמרסקת את הקליפה. שופכים עליהן שוב מים קרים ומשהים לדקה. אחר כך, הקליפה המרוסקת כמעט נושרת מאליה... השומן והקלוריות בעוגות: במקום שמן, לשים רסק תפוחים, באותה כמות. הושיבו את המשפך על כוס, שברו לתוכו ביצה אחת, ונענעו אותו קלות. החלבון יחליק דרך החור אל תוך הכוס, ואילו החלמון - שהפתח צר לו מדי, יישאר בתוך המשפך. הפרדת ביצים מעולם לא היתה קלה כל כך! לא יודעת מה יחסי הגומלין בין שני אלה, אבל התוצאה היא שהלחם נשמר רך וטרי.. הוא ישמור אותם לבנים וימנע אפרוריות שבדרך כלל מתלווה לירקות לבנים לאחר ההרתחה. אין שום השפעה על הטעם, אך התפוחים 'תופחים' ולאחר מעיכתם, הם מתקבלים במרקם קליל ואוורירי יותר מאשר מחית תפוחי אדמה סטנדרטית. מפעילים כוח, דוקרים בסיכה, נועצים סכין כדי לשחרר ואקום. בפעם הבאה נסו לעטות על היד כפפת לטקס דקיקה (כפפת גיניקולוג..) המשמשת להגנה מעבודות המטבח, לאחוז את הצנצנת ביד החשופה, ולסובב את המכסה ביד עם הכפפה. הלטקס הוא חומר בעל כושר התנגדות, וככה היד לא מחליקה על המכסה, אלא לוחצת עליו להפתח. אבל הריח נעלם. שוטפים מיד אח"כ את הידיים עם סבון ריחני, ולא נודע כי ידיים אלו נגעו בשום. הפטנט אגב פועל גם להסרת ריחות אחרים - של תבלינים, של לישת תערובת בשר לקציצות וכו'. להקל עליכם את המלאכה, וגם להנפיק פרוסות יפות, אחידות בעוביין. זוהי המנדולינה עם המיתרים המשמשת לחיתוך יפה של ביצים קשות. מניחים את התות - אחרי שהופרד מן הגבעול הירוק, ופורסים בעזרת המיתרים. החלבון לתוך המרק הרותח, הוא מתקשה ומתרכז בשכבה העליונה של המרק, וסופח אליו את כל הדברים הקטנים שמעכירים את המרק. בעזרת כף גדולה, מסלקים את החלבון ואת כל מה שצמוד אליו, ונשארים עם מרק צח וצלול. היא עולה ותופחת עוד יותר. אם מוסיפים את הסוכר מלכתחילה, יש למקצפת פחות נפח. וזאת בעיקר בגלל משך הזמן הארוך הנחוץ לאפיה בתנור. הרתיחו קומקום מים, הניחו את תפוחי האדמה בקערה גדולה, צקו עליהם את המים הרותחים וכסו את הקערה. השהייה של 10-15 דקות במים הרותחים, תקצר את משך האפיה כמעט בחצי. מהשום להיחרך ולתת לתבשיל טעם מריר, ויישמר את הטעם השום במלואו. במקום חמים במטבח, והירוק יחליף צבעו לאדום. כלומר, הצד של הגבעול כלפי מטה. צריך להיות ממש סתת-בניין. פטנט פשוט: הכניסו חצי פרוסת לחם טרי לאריזת הסור וסגרו אותה הרמטית. הסוכר סופח אליו את הלחות שבלחם, ובתוך מספר שעות הוא יתרכך ויהיה ראוי לשימו גם מבלי לחצוב בו בסכין או בכף.. לחלבון המיועד להקצפה? תשכחו מלהקציף, זה פשוט לא ילך.. אותם עם כפית. הפטנט הוא מתוכנית של אודטה. לוקחים חצי קליפת ביצה שבורה ומקרבים אותה לטיפת החלמון הסוררת ו"דגים" אותה. לא להאמין, אבל הטיפה כאילו "נשאבת" פנימה. (לא יודעת, אולי יש לה איזה זיכרון מהרחם?) זה עובד תמיד. משמרים את חבילות הירק במצב של טריות. הוא פשוט משתמש בהם בתדירות גדולה, והן מתחסלות, ואז קונים חבילות חדשות, וחוזר חלילה. מלאו בכל קוביה עד שלושת רבעי מהקיבולת שלה בירק קצוץ, וכשכל הקוביות מלאות - צקו עליהם מים. הקפיאו בפריזר. כשתצטרכו שוב את הירק המסויים הזה, תוכלו לשלוף קוביה אחת, שתיים, שלוש, כמה שאתם צריכים. שימו להפשיר על צלחת, או טוב יותר במסננת קטנה. כל המים יתנקזו, ואתם תשארו עם ירק קצוץ ורענן, כאילו הרגע נקטף.. בדרך כלל גם נחל קטן של שמן זורם מן הפיה במורד הדופן החיצונית של הבקבוק, וגורם לעיגול שמנוני במקום בו אנו מניחים את השמן, על השיש או בארון. והנה יש לכם אפשרות לשלוט על כמות השמן. ולשפשף בה את הידיים. אחר כך לשטוף עם סבון - והידיים יריחו כמו גן ורדים פורח. כאילו מורחים עליהן קרם. אחר כך רוחצים במים וסבון ריחני, ואין זכר ורקורד למה שעשיתם במטבח אך לפני רגע.. אטומה במקפיא. אבל אם צריך פה ושם קוביית גבינה מגורדת, הכי פשוט לגרד על המקום. הכי טוב זה להשתמש באיזה כלי עזר, ולא לסמוך על טביעת העין. מחזיקים גוש בצק ביד, בעזרת הכף 'חופנים' עיגול בצק, אם קשה לו להשתחרר אחר כך מתוך הכף - תלוי בסוג הבצק ובמידת הדביקות שלו - אז עוזרים לו על ידי נקישה עם הכף על השולחן, עושים לעוגיה גימור על ידי גילגול ביד. המראה יפה ומקצועי, כאילו הכל יצא מפס ייצור מתקדם. הנה לכם פטנט להכנת בצל מטוגן עם מעטה פריך וטעים, שגם נותן לו קצת נפח: שופכים את הקורנפלור המומס על טבעות הבצל ומערבבים בידיים. המיותרים יתנקזו, ושמים במחבת. מטגנים עד להזהבה, אבל לא זזים מליד המחבת, כי זה דורש טיפול של נענוע הבצלים והפרדה, שלא יידבקו לעיסה אחת. מוציאים לצלחת עם נייר סופג. מראש הרבה שעות לפני הארוחה עצמה. אם נשארת כמות - אפשר לשמור אותה בקופסה אטומה, זה יכול להחזיק מעמד באותה רמת טעם ופריכות במשך כמה ימים. וכן, אני מכירה את פטנט ההשרייה באוקונומיקה. זה לא פחות מסריח, והריח נדבק גם לידיים האוחזות במטלית. נכון שריח אוקונומיקה 'נעים' יותר מריח הסרחון של מטלית רוויית בקטריות, אבל עדיין, מי צריך את זה.. אני פתרתי את הבעיה לפני כמה שנים, כשעברתי למטליות החד פעמיות. איזה תענוג! החל מ-25 ועד 70 ש"ח, לפי כמות המטליות בגליל. אני מחזיקה אותן בארון מתחת לכיור, ומשתמשת בלי רחמים. מחליפה כל יום מטלית, לפעמים פעמיים ביום. בצד הפנימי שלו. רק קרוב לשפה. המים שיטפסו עד לשם ויתקלו בחומה השומנית, לא יוכלו לטפס מעליה, ולגז שלכם שלום.. ולא להכניסו אלינו לגוף. ישנן כמה דרכים לעשות זאת. יש המחכים ליום המחרת, אחרי שציננו את מרק העוף במקרר, ואז פשוט מרימים מעל פני המרק את שכת השומן שהתקשתה, וזורקים אותה. יש כאלה שעומדים עם כף גדולה, ואוספים מעל פני המרק את שלוליות השומן הצפות במים. מלאכה סיזיפית לכל הדעות. הפטנט - תנו לעלה חסה לעשות את העבודה במקומכם.. ואז תוכלו להסיר אותו החוצה מתול המרק. אם עלה אחד לא מספיק לספוח את כל כמות השומן, אחרי שתוציאו את העלה הראשון, הכניסו עלה שני, שיסיים את המלאכה. העלה נהיה סמרטוטי ושמנוני, ממש כמו מפית נייר שסופגת שמן. כף לפני שכל הקרח יימס. זה כמובן מוריד את טמפרטורת המרק, אז צריך יהיה לחמם שוב כדי להגיש בטמפרטורה נכונה. אבל, אני רוצה לספר על שימוש אחר שאני עושה בו. וכל הנקבוביות פתוחות מהחום והאדים, אני מורחת על הפנים מעט שמן שומשום. שעות אחר כך אני עוד צובטת לי על העור ונוגעת בו, כדי להתענג על המגע הקטיפתי שזה מקנה לו.. לו שהוא מנשק חביתה.. פשוט הריח של שמן השומשום הוא ריח של אוכל שאוכלים, ולא של משהו שמנשקים.. הריח מתנדף כעבור שעה קלה, אבל הרכות של העור נמשכת שעות ארוכות. אבל לפעמים גם ישאירו את הצלחת על השולחן, לא אכולה, וזה . כך שאם זה למשל מרק או תבשיל שבישול ממושך לא מזיק לו, בשלו עד שתפוח האדמה רך. לא ממש פותר את הבעיה במלואה, שכן גם אתו - לפעמים השיניים לא מתקלפות בקלות, או שהן נמעכות. בהתאם לעוצמת המיקרוגל. קליפת השום תתפצח מאליה ותתבקע, וכל מה שצריך זה לשלוף מתוכה את שן השום. העוגיות תספוגנה אליהן את הלחות של הלחם, ולמחרת תהיינה רכות ומתאימות לאכילה.. זרמי חלבון פורצים החוצה ומתקשים בכל מיני צורות אמנותיות, וכשמקלפים - פתאום פורץ נהר של מים חמים מתחת לקליפה? לתוך המים הרותחים. התוכן - אפילו אם הביצה תיסדק עד מאוד... תישאר שלימה... עם כף היד אתם 'עושים רוח' על הפה תוך מילמול 'וא וא וא וא' ומסביבכם כולם מגישים לכם מים, ולחם, והבעירה לא פוסקת? הבעיה היא, שלרבים מאתנו זה הרבה פחות טעים מהאורז הלבן! משום מה יש באורז המלא איזה מין טעם לוואי, ואפילו קצת ריח לא הכי מזמין.. כמו שמבקעים גוש קרח, במכות תיפוף קטנות של הסכין. קושרים את קצוות השקית, ומתקבלות כעשרים קוביות של מיץ תפוזים. שומרים בהקפאה. וכשצריך להשתמש במתכון מסויים בשתיים-שלוש כפות מיץ תפוזים, א-וואלה, יש לכם. ג'לי תות לריבת תות שדה, ג'לי מישמש לריבת משמש וכו'. בערך כף אחת ג'לי לכל כוס ריבה. הוספה של כף מים למחבת עם השמן. מחממים את השמן, מוסיפים את השום הכתוש למחבת, ומיד מוססיפים כף אחת של מים ומערבבים. הטיגון של השום קצת יותר איטי וגורם למיצוי מקסימלי של הטעם. לערבב כל הזמן. אם אין מספיק נוזל במחבת, אפשר להוסיף כף מים ולהמשיך בערבוב. אם יש לנו מספיק סבלנות, נקבל כעבור כעשר דקות ערימת בצל קצוץ בצע שחום, בריח ובטעם נהדרים, וכל זאת ללא אף טיפת שמן. פטריות אסור לשטוף במים - המרקם הספוגי שלהן סופח אליו את המים, ומקלקל את הבישול והטיגון ואת הטעם. משום כך אני נוהגת לקלוף את הקליפה הדקיקה שעוטפת כל פטריה. עם סכין חדה ביד אחת ומגבת נייר סופגת ביד השניה, אני נותנת טיפול קוסמטי אישי לכל פטריה. אני מתחילה את הקילוף מלמטה, מהחלק ממנו צומחת הרגל, וקולפת את כל הסביב. את הרגל עצמה אני מנגבת היטב עם מגבת הנייר, וגם קוצצת כמה מילימטרים מתחתית הרגל. אם המתכום דורש פטריות פרוסות, אני פורסת אותן בעזרת המדולינה של הביצים הקשות - יוצאות פרוסות דקיקות, אחידות ויפות. אבל אני אוהבת להשתמש דווקא ב.... מלחייה. אני משתמשת במיכל ריק של מלח ים, מיכל הפלסטיק הלבן שנמכר במרכולים. לא לשכוח לשים עליו מדבקה שאומרת שזו אבקת סוכר ולא מלח, כדי שלא יתחילו לצאת לכם תבשילים פולנים מתוקים.. מבלי ללכלך מסננת ומבלי לנחש מה הכמות לה אני זקוקה. ובטיגון הוא הופך להיות פריך מאד. לעיבוי המעטפת והוספת פריכות אפשר לעשות כך: להכניס לשקית ניילון גדולה כף אחת או שתיים של קמח עם קצת מלח. לסנן את הצ'יפסים ממי המלח בהם היו שרויים, לנגב אותם היטב במגבת מטבח נקיה, להכניס בכל פעם כמות של צ'יפס לשקית הניילון, לנפח אותה כמו בלון, לשקשק ולנער. שכבה דקה של קמח תצפה את פני הצ'יפס, ותתן לו קליפה פריכה בעת הטיגון. יש להשרות את השיפודים בקערה גדולה עם מים ומלח, לפחות שעה לפני השימוש. השיפודים סופחים לתוכם מים, וכך בשעה שצולים את הבשר על האש, המים הספוגים בשיפודים מונעים התייבשות של הבשר. מעט המלח שנספג בשיפוד, תורם להמלחה קלה של חתיכות הבשר מבפנים, וכמובן מוסיף לטעם. אני נוהגת לקנות קופסת שימורים גדולה של רסק, לשפוך את תכולתה לשתיים-שלוש שקיות ניילון קטנות, ולעצב מכל אחת מהן צורת נקניק. את הנקניקים אני מכניסה לפריזר, וכשאני צריכה רסק עגבניות, אני חותכת לי בסדין חדה את הכמות לה אני זקוקה מתוך הנקניק הזה. |
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )
הדפס |
|
 |
  | |