דברים אחרונים של ביאליק

> קיראו ותרגישו כאילו זה נכתב היום... ועולם כמנהגו נוהג ... חיים נחמן
> ביאליק בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק לפני צאתו לחו"ל, מבאי "עונג שבת"
> ב"אוהל שם". הוא אמר: "הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי
> גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן
> האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות.
> במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים,
> נצלנו את אסונם למען בצע כסף. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "אשר קרך
> בדרך" ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על "אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך
> בצאתכם ממצרים". כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר
> הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות. הסימן השני למחלה הוא –
> הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו
> מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד
> עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה
> וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם
> בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות
> היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב
> ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף
> לא היה זה אלא שק קמח. ה"מליונים" המרמים התנדפו כעשן. סימן שלישי
> למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל,
> שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל
> האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את
> הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר. ומכאן,
> גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של
> עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו
> ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים
> נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה
> ושואה... והנה הסימן העקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה,
> ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי
> של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא
> הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל
> הארץ סימנים של הבראה."