ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק של מועמדים למשרת יושב ראש מיקרוסופט – אירופה.

לכנס הוזמנו 5000 מועמדים אשר התכנסו באולם גדול. אחד מן המועמדים היה מוריס כהן,

יהודי טוניסאי המתגורר בפריס.

ביל גייטס הודה לכל משתתפי הכנס וביקש כי כל אלה שאינם יודעים להשתמש בתכנית שפת JAVA יקומו ויעזבו. 2000 אנשים עזבו את האולם.

מוריס כהן אמר לעצמו "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר?

אני אנסה!"

בייל גייטס ביקש את המועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של לפחות 100 איש, יקום ויעזוב את האולם. 2000 אנשים נוספים קמו ועזבו. מוריס כהן חשב לעצמו "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני כבר יכול להפסיד? מה יכול לקרות?" והוא נשאר באולם.

שוב ביקש ביל גייטס כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות יעזוב את האולם.

500 אנשים נוספים עזבו. מוריס כהן אמר לעצמו: עזבתי את ביה"ס בגיל 15 אבל אין לי מה להפסיד. והוא המשיך לשבת.

לבסוף אמר ביל גייטס: כל מי שאינו דובר את השפה הסרבית-קרואטית מתבקש לעזוב.

498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב: אני לא דובר סרבית-קרואטית,

אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר.

הוא מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכלם עזבו.

ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר: כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבית –קרואטית.

לכן אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו.

 

בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?"

המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".