בין אם אתה מוכן לזה או לא, יום אחד כל זה יגמר.
לא יהיו יותר זריחות, לא דקות, שעות או ימים.
כל הדברים שצברת, בין אם יקרים או נשכחים, יעברו אל מישהו אחר.
הבריאות שלך, המוניטין והכח שלך, יתנדפו לחוסר משמעות.

זה לא ישנה מה היה לך, או מה היית חייב.
הכעסים שלך, השינאות, התסכולים, הקנאה,
כולם יעלמו.
כך גם התקוות שלך, השאיפות, התוכניות
ורשימות המטלות, כולם יתפוגגו.

הנצחונות וההפסדים שפעם נראו כה חשובים, יעלמו ולא יהיו יותר.
בסוף, זה לא ישנה מהיכן הגעת, או באיזה צד של החיים היית.
זה לא ישנה אם היית יפה או חכם.

גם המין שלך, או צבע העור שלך, יהיו חסרי משמעות.

אז מה כן ישנה?
כיצד ימדד הערך של ימיך?

מה שישנה הוא לא מה קנית, אלא מה בנית; לא מה השגת, אלא מה נתת.
מה שישנה הוא לא ההצלחה שלך, אלא החשיבות שלך.
מה שישנה הוא לא מה למדת, אלא מה לימדת.
מה שישנה הוא כל מעשה של יושרה, חמלה, אומץ או הקרבה שהעשיר,
העצים או עודד אחרים לקחת ממך דוגמא.
מה שישנה הוא לא היכולות שלך,
אלא האופי שלך.
מה שישנה הוא לא כמה אנשים הכרת,
אלא כמה ירגישו אובדן אמיתי כשלא תהיה.

מה שישנה אינו הזכרונות שלך, אלא הזכרונות שיישארו
אצל אלו שאהבו אותך.
מה שישנה הוא כמה זמן תיזכר, בידי מי, ובשל מה.

לחיות חיים בעלי משמעות אינו משהו שקורה במקרה.
זה לא עניין של נסיבות, אלא של בחירה.