החוקים של בית האלוהים – להדפיס ולשמור...

כמו בכל מקום, גם לבית החולים חוקים משלו. לא, אין המדובר בהוראות אדמיניסטרטיביות, אלא על רשימת כללים, התושב"ע של הרופאים, שעובר מדור לדור עד עצם היום הזה. כהוגוורת' להארי פוטר, כלא תרצה לשורשיה של אתי אלון, או לשון הלטאה של יואב שוורד לשקדיה של שרון אילון, כך הם החוקים של בית האלוהים. להדפיס, ולשמור:

 

 

 

חוק מס' 1:  זלפ"ד הוא זלפ"ד לעולם

 

אחד התסכולים של עולם הפסיכיאטריה, הוא שאת רובם המוחלט של המטופלים לא ניתן לרפא. גם אם יטלו את התרופות במינון המדוייק, הרי שסופם של הזלפ"דים (זקוקים לאישפוז פסיכיאטרי דחוף) לשוב ולפקוד את המחלקה פעם אחר פעם.

 

 

 

חוק מס' 2: האחיות – היו ויהיו

 

הרבה לפני הרופאים הבכירים, הרבה אחרי הרופאים החדשים, האחיות יהיו שם. סדר לך מאפיות איתן, הכן בדיחות פה ושם, הצע להן עזרה (אל דאגה, הן לרוב מסרבות ממבוכה), וקנית את ליבן. הן יודעות את המינונים המדוייקים, התרופות המתאימות ואפילו את האבחנה, עוד לפני שתקעת את הסטטוסקופ באזניים.

 

 

 

חוק מס' 3: אחיות זה לא הכספת

 

הן אמנם אבן היסוד במחלקה, אולם איכות התקשורת שלהן עולה על ADSL. למתמחה יש רומן? הן ידעו (ותוך כמה דקות, גם אתה, באדיבותן). האחות הראשית השתילה סיליקון? הן ידעו. קיבלת הערכה גרועה בפנקס הסטאז'ר? הן ידעו (ותוך כמה דקות, גם כל בית החולים). יד-לפה, זו מילת המפתח, או כהמלצת תיקים באפילה: Trust No One.

 

 

 

חוק מס' 4: בהחייאה, בדוק קודם את הדופק שלך

 

הכלל הזה נכון בעיקר לסטאז'רים, שליבם דוהר כשהקו הירוק במוניטור משתטח. תחילה, סומק קל עולה על הפנים, אחר כך זיעה מכסה את המצח, ועד שאתה מתעשת הפציינט הצטרף לצבא מלאכי שרת.

 

 

 

חוק מס' 5: אם ראית את הווריד – חפש אחר

 

אחד הקטעים הכי מעיקים בסטאז' הוא תהליך לקיחת הדמים בבוקר. יום יום אתה מוצא עצמך מוצץ את דמם של עשרות מאושפזים, רובם קשישים עם ורידים דקים הנראים כשרטוט עדין מעל העור. כלל ברזל ידוע הוא, שדווקא הורידים האלו, הנראים יפה כל כך על גבי העור, סופם להתפוצץ במגע המחט.

 

 

 

חוק מס' 6: אם רופא המשפחה אמר שזה שום דבר – אשפז

 

רופאי משפחה נוטים לעיתים להרגיע את המטופלים ולשלחם הבייתה עם המלצה לאופטלגין או מוקסיפן פורטה. אם בכל זאת הגיע אליך האיש לחדר המיון - למרות שרופא המשפחה אמר שזה "כלום", חשוד, ואשפז להמשך בדיקות.

 

 

 

חוק מס' 7: שעתיים זה המון

 

חוקי מרפי לא פסחו גם על בתי החולים: כמיטב המסורת, דווקא תורנות הלילה שלך תמיד עמוסה.  יצא לך לישון שעתיים שלמות במהלך הלילה? אשרך וטוב לך. מאוד.

 

 

 

חוק מס' 8: שתיקה שווה אלף מילים

 

אימת הרופאים היא הביקור הגדול, במהלכו מנהל המחלקה בוחן את ידיעותיו של הצוות בסינדרומים עלומי שם, תופעות לוואי נדירות ופרוטוקולי טיפול חדשים שרק אתמול דיווחו עליהם בכנס שהוא השתתף בוינה. אם אין לך משהו באמת חכם להגיד, עדיף לשתוק. מנהל המחלקה ישכח את השתיקה, אבל יזכור לנצח את התשובה המטומטמת שנתת.

 

 

 

חוק מס' 9: בדוק היטב איפה הנקודה

 

מינון של 0.5 מ"ג הוא לא כמו מינון של 0.05 מ"ג. אם המינון הוא לא עגול, שים לב היכן הנקודה העשרונית. נקודה אחת מיותרת – וגם החולה יהפוך למיותר.

 

 

 

חוק מס' 10: "אני מת" לא מת

 

אם המטופל צורח "זהו, אני מת", קרוב לוודאי שהוא יחיה עוד הרבה אחריך, וילווה אותך עד הדקה האחרונה של התורנות.

 

 

 

ספרות חובה לאנשי הרפואה:

בית האלוהים / סמואל שם
האיש שחשב שאשתו היא כובע / אוליבר סאקס
טיפול נמרץ / טס גריטסן
רופאים / אריך סגל